רעידת האדמה בצפת (1837)

W. M. Thomson, "Journal of Mr. W. M. Thomson on a visit to Safet and Tiberias", Missionary Herald 33 (November 1837), עמ׳ 433. במקור: "The shock occurred at half past four o'clock, P. M."; "it was not until eight days had elapsed, that any reports which could be relied on were received"; "Some of the letters stated that not more than one out of a hundred of the inhabitants had escaped, while others more correctly declared that out of a population of 10,000 at least 6,000 had perished." ההקדמה של העורכים: "no other so full and authentic an account of the effects of the terrible event which it describes, is known to have reached this country".

Thomson 1837, עמ׳ 434: בצידון "seven persons were reported to have been killed"; בצור "Twelve persons were killed at the time of the earthquake and thirty wounded."

Thomson 1837, עמ׳ 435. ברמיש: "Thirty people in this small village were killed"; בכפר ברעם נספו ארבעה-עשר. בג׳ש מסר השייח לפחה את שמות 235 הנספים. תרגום שלנו. במקור: "The whole church fell at once, and all, except the priest, who was in the recess of the altar, perished. Thus more than one hundred and thirty died at their very altars." על הבקע: "about a foot wide and fifty feet long".

Thomson 1837, עמ׳ 436. תרגום שלנו. במקור: "Up to this moment I had refused to credit the account, but one frightful glance convinced me that it was not in the power of language to over state such a ruin. Suffice it to say that this great town, which seemed to me like a bee-hive four years ago, and was still more so only eighteen days ago, is now no more. Safet was, but is not."; "the roof of the lower house formed the street of the one above, thus rising like a stairway one over another. And thus, when the tremendous shock dashed every house to the ground in a moment, the first fell upon the second, the second upon the third, that on the next, and so on to the end."; "what a scene of horror must have been that long black night, which closed upon them in half an hour after the overthrow! without a light, or possibility of getting one". על הרובע היהודי: "containing a population of five or six thousand".

Thomson 1837, עמ׳ 437: הקמת בית החולים ב-19 בינואר, והרעידה החזקה "About three o'clock to-day".

Thomson 1837, עמ׳ 438: "Probably about seven hundred perished here, out of a population of twenty-five hundred; while at Safet four thousand out of five thousand Christians and Jews were killed; and not far from one thousand Mussulmans." ועל המעיינות: "the numerous stories about smoke and boiling water issuing from many places, and fire in others, I believe were mere fabrications."

W. M. Thomson, The Land and the Book, פרק "Kudes–Safed–Kefr Bur'iam" (תעתיק הפרק באתר Bible Truth Publishers, בלי מספרי עמודים): תיאור הרעש מביירות, ממסע הסיוע לרמיש, לג׳ש, לצפת ולטבריה, ומהכפרים לוביה, סג׳רה, כפר כנא וריינה. מספרי העמודים לפי אליאב 1996 (עמ׳ 60, הערה 24; עמ׳ 59, הערה 20): מהדורת לונדון 1859, עמ׳ 277–281.

E. Robinson and E. Smith, Biblical Researches in Palestine, בוסטון 1841, כרך 3, נספח XLII, "Earthquake at Safed", עמ׳ 471–475 (הערה לעמ׳ 322): "The following is the Report of Mr. Thomson mentioned in the Text, so far as it relates to Safed. He reached that place on the 18th of Jan. 1837"; בהפניה ל-Missionary Herald, נובמבר 1837, עמ׳ 436 ואילך. נקרא בסריקה של אוניברסיטת פרינסטון ב-Internet Archive (OCR). אליאב 1996, עמ׳ 60, הערה 23, מפנה ל-"Note XLI, pp. 529-531", כנראה במהדורה אחרת.

John Kitto, Palestine: the Physical Geography and Natural History of the Holy Land, London, 1841, עמ׳ lxxvii, מצטט את קלמן: "It may not be uninteresting to give some description of the appearance of the country which has suffered most, namely, about Gish, Safet, Tabereah, and Lubia. All these neighbourhoods abound with lava."

M. Zohar, A. Salamon and R. Rubin, "Reappraised list of historical earthquakes that affected Israel and its close surroundings", Journal of Seismology 20 (2016), pp. 971–985, טבלה 3, עמ׳ 979. השעה שם: 16:35. בין היישובים: נבטיה, חצביא, מטולה, צור, עכו, חיפה, נצרת, שכם, ירושלים, יפו ועזה. הערכות הגודל שם: M גדול מ-7 (Ambraseys 1997); Ms 7.1 (Nemer and Meghraoui 2006); Ms 7.4 (Ambraseys and Jackson 1998); 7.4 (Migowski et al. 2004); 6.7 (Ben-Menahem 1991).

Zohar, Salamon and Rubin 2016, נספח אלקטרוני, נספח A, רשומה 34, עמ׳ 11, בהפניה ל-Calman 1837, ל-Thomson 1837, ל-Ya'ari 1943, ל-Ambraseys 2009 ול-Migowski et al. 2004.

M. Zohar, A. Salamon and R. Rubin, Tectonophysics 696–697 (2017), pp. 1–13, עמ׳ 3 וטבלה 1 (עמ׳ 4).

Zohar, Salamon and Rubin 2017, פרק 5.3.2, עמ׳ 7.

A. Salamon et al., Bulletin of the Seismological Society of America 97 (2007), נספח אלקטרוני, טבלה 3, בהפניה ל-Ambraseys 1997 ("בלי ראיה חותכת"), ל-Ambraseys 2006 (Ms 7.0) ול-Ambraseys and Jackson 1998 (Ms 7.4).

Salamon et al. 2007, נספח אלקטרוני, טבלה 6 (גלים בים המלח ובכנרת), בהפניה ל-Ambraseys 1962, ל-Ben-Menahem 1991, ל-Amiran, Arieh and Turcotte 1994 ול-Shalem 1956.

A. Salamon, R. Omira, M. Zohar and M. A. Baptista, "Modern outlook on the source of the 551 AD tsunamigenic earthquake that struck the Phoenician (Lebanon) coast", Natural Hazards (2024), doi:10.1007/s11069-024-06559-4, בדיון על העתק רום (עמ׳ 8 ובתיאור טבלה 5), בהפניה ל-Nemer and Meghraoui 2006.

A. Agnon et al., "Hula basin", בתוך: R. Amit, A. Agnon and A. Matmon (eds.), מדריך הסיור של סדנת INQUA, 2009, עמ׳ 3.

O. Katz, "Paleoseismic study of earthquake induced landslide hazard in the city of Safed, northern Israel", בתוך: Amit, Agnon and Matmon (eds.), מדריך הסיור של סדנת INQUA, 2009, עמ׳ 24–25, על פי O. Katz and O. Crouvi, Engineering Geology 95 (2007), pp. 57–78.

Katz, מדריך INQUA 2009, עמ׳ 26.

U. Ben-Horin, "An official report on the earthquake of 1837", נספח ל-D. H. K. Amiran, "A Revised Earthquake-Catalogue of Palestine", Israel Exploration Journal 2 (1952), pp. 48–65, בעמ׳ 63–65 (נקרא ב-JSTOR). עמ׳ 63: הדוח חובר בידי סולימן פאשה, "then Egyptian governor of the eyalet of Sidon", נשלח בידי איברהים פאשה ב-10 במרץ 1837, ונשמר בארכיון ארמון עאבדין (תיק 254, מסמך 403); תרגום ערבי פרסם A. J. Rustum ב-1942, ובן-חורין מתרגם אותו "in full". בטבלה: צפת 2,158 הרוגים, "comprising native Moslems and Jews and persons under foreign protection", 651 בחסות זרה (צרפת 73, בריטניה 14, טוסקנה 64, רוסיה ואוסטריה 500); טבריה 922, "17 villages in the Tiberias district were destroyed"; הערה 39: לפי אלי סמית היו במחוז 23 כפרים. עמ׳ 64: נצרת 126, עכו 141, תבנין והונין 614, שפרעם 7, ג'בע 23, שקיף 3, שכם 48, שערוויה 2, בלאד חארת'ה 18, משארק אל-ג'ראר 21. עמ׳ 65: צידון 4, צור 16; בירושלים "no loss of life". אין בטבלה שורת סיכום; הסכומים 4,083 ו-4,103 הם חשבון שלנו.

M. Daëron et al., "Sources of the large A.D. 1202 and 1759 Near East earthquakes", Geology 33 (2005), עמ׳ 529, בהפניה ל-Ambraseys 1997.

N. N. Ambraseys, "The earthquake of 1 January 1837 in Southern Lebanon and Northern Israel", Annali di Geofisica 40(4) (1997), עמ׳ 923–935, נקרא בגרסת OCR. בתקציר (עמ׳ 923): "This earthquake was a much larger event than earthquake catalogues indicate. We reckon it was a shallow, probably multiple event of magnitude greater than 7.0." הקטלוגים הקודמים נתנו 6.4 (עמ׳ 923–924). רשימת כ-120 המקומות שנפגעו: איור 2, עמ׳ 927.

Ambraseys 1997, עמ׳ 924, בהפניה ל-Wachs and Levitte 1981 (צפת, עין זיתים, ריינה וג׳ש).

Ambraseys 1997, עמ׳ 924 ("at about four in the afternoon", משך של כ-20 שניות, זעזוע שני כחמש דקות אחרי הראשון; בנספח, עמ׳ 932: "at 10 min before sunset", ובביירות ובמקומות אחרים דווחו שעות מקומיות "between 16 h 35 min and 16h 45 min"), עמ׳ 929 (Ms 7.1, או 7.0 בהנחה אחרת על צורת קווי העוצמה; שלוש רעידות המשנה ב-16 בינואר, 22 בינואר ו-20 במאי, ואורך מקור של כ-70 ק"מ; העתק רום מול העתק יאמונה) ועמ׳ 929–930 (תל עתרת: "there is no good reason to associate them with this earthquake"; המסקנה: "There is no conclusive field evidence that this earthquake was associated with surface faulting").

Ambraseys 1997, עמ׳ 934: "Lubiya was totally destroyed and 143 people were killed (Thomson, 1837; Beldam, 1851)".

Ambraseys 1997, נספח, עמ׳ 933–935, לפי דיווחים קונסולריים ורשמיים (M1, M2, M6 אצלו) ולפי תומסון 1837: צפת, 2,158 הרוגים; טבריה, 822; ההערכה הרשמית המוקדמת, "6-7000 killed", שלדבריו "probably does not include losses in the districts of Marjuyum, al-Touffa and Banyas"; והמגפה שבאה אחרי הרעידה. בעמ׳ 933: "The number of deaths reached 2158 of which 1507 were Ottoman subjects, Muslim or Jewish and 651 foreigners (P2; P6; M1; M2; M6; Thomson, 1837; [...])"; בטבריה "822 people, of which 500 were Jews, 300 Moslems and 22 Christians, injuring 65. These figures may include casualties from 17 settlements in the environs". M1 אצלו הוא התכתובת הקונסולרית בתיק FO 78/316 בארכיון הלאומי הבריטי, ו-M6 הוא מכתב של איברהים פאשה מ-10 במרץ 1837 בארכיון ארמון עאבדין בקהיר (עמ׳ 930). אמברייזיס אינו מפנה לבן-חורין 1952.

D. Wachs and D. Levitte, "Earthquake-induced landslides in the Galilee", Israel Journal of Earth Sciences 30 (1981), pp. 39–43, כפי שמובא אצל Ambraseys 1997 (לעיל), עמ׳ 924 ורשימת המקורות, עמ׳ 932. אמברייזיס נשען עליו כשהוא מייחס את חורבן צפת, עין זיתים, ריינה וג׳ש לחוסר היציבות של הקרקע: "(Wachs and Levitte, 1981)". המאמר עצמו לא נקרא.

M. Vered and H. L. Striem, BSSA 67(6) (1977), עמ׳ 1607 ו-1612: ML 6.25 עד 6.5, לפי השוואה לנתוני הנזק ברעידת 1927, ומוקד מעט צפונית לצפת. טרם נבדק במקור. המוקד אומת דרך אמברייזיס 1997, עמ׳ 923, שמסכם את המחקרים הקודמים: "Modern writers locate the event just north of Safed in Israel and assign to it a magnitude of 6.4 (Vered and Striem, 1976, 1977; Ben-Menahem, 1979; Amiran et al., 1994)". הטווח 6.25 עד 6.5 אינו מופיע אצלו. בן-מנחם (1979), לפי סבינאתי ועמיתיו 2005 (עמ׳ 403): "Ml = 6.4".

E. Robinson and E. Smith, Biblical Researches in Palestine, בוסטון/לונדון 1841, כרך 3, עמ׳ 238 והערה 2 שם: "It suffered greatly from the earthquake of the preceding year"; בהערה: "Mr. Thomson, who passed this way three weeks afterwards, describes it as a heap of ruins; one hundred and forty-three persons were killed. Miss. Herald, Nov. 1837, p. 439." נקרא בסריקה של הספרייה הדיגיטלית של הודו ב-Internet Archive (OCR). אליאב 1996, עמ׳ 64 והערה 45, מפנה לאותם שני מקומות.

מרדכי אליאב, "עדות ראייה על מוראות הרעש בצפת בתקצ"ז (1837)", קתדרה 79 (1996), עמ׳ 53–54. שם: "היה זה אסון הטבע הגדול ביותר שאירע בארץ-ישראל במאה הי"ט"; הגברים שנכנסו לתפילה בבתי הכנסת ובבתי המדרש "נספו בתוכם, וכמעט איש מהם לא ניצל"; רבים מהלכודים "מתו מפצעיהם או מרעב וצמא וקור מקפיא". משך הרעש שם: "כעשר שניות", ובעוצמה של 6.75–7.25 בסולם ריכטר (לפי ורד ושטרים 1976; אמברייזיס 1997 כותב על כ-20 שניות).

אליאב 1996, עמ׳ 54: שליחי ביירות "הסתפקו בשהות בת ארבעה ימים ואילו המשלחת הירושלמית פעלה במקום כשבועיים"; "אין משלחת אחת מזכירה את האחרת בדיווחיה, אף לא ברמז".

אליאב 1996, עמ׳ 54–55 והערות 4–6, לפי איגרות ר׳ ישראל משקלוב ור׳ אריה מרכוס (נאמן) שפרסם א"מ לונץ ואחריו א׳ יערי, אגרות ארץ-ישראל, עמ׳ 360–363. הידיעה הגיעה "ביום שלישי, ד׳ בשבט (10 בינואר 1837)"; המשלחת "הגיעה לטבריה בערב שבת י"ד בשבט (20 בינואר)" ו"ביום ראשון (22 בינואר)" לצפת; בהערה 5 אליאב מסביר שר׳ אריה מציין רק ששבתו בטבריה ולמחרת הגיעו לצפת, בלי תאריך מדויק. ההלוואה: "שנים-עשר אלף גרוש", ואחר כך "עד לסכום של חמישים אלף גרוש (כחמש מאות ליש"ט)". הציטוט מהמכתב (הערה 6): "בתחילה היה שכר פועל כל יום נ׳ גרוש והיה מוסיף והולך. עד שהוכרחנו להפריז בעד הרבנית הצדקת מרת שרה נ"ע ממעזריטש, כדי שיתאמצו למצוא אותה — חמש מאות גרוש". אליאך 2022 (לעיל) מביא תאריכים אחרים (13 ו-15 בינואר) ומבין את ה-500 גרוש כשכר יומי; לא הכרענו.

אליאב 1996, עמ׳ 55–56 והערה 11: הכרוז "נדבה חדשה"; קהילת גיברלטר, ובראשה יהודה בן-אוליאל, "גייסה תוך יממה סך של עשרת אלפים פלורין"; לפי דיווח הפקידים והאמרכלים הגיעה המגבית ל-15,586 פלורין.

אליאב 1996, עמ׳ 56, הערה 14, לפי א"ז הלר, ספר הרב, המנהיג והרופא, תל-אביב תשמ"ט, עמ׳ 108: "שכל ר׳ שמואל ברעש את רעייתו ושלושת ילדיו, שנהרגו בהתמוטט עליהם ביתם. הוא עצמו עמד תחת קמרון שמעל פתח היציאה של בית-המדרש. הקמרון שימש לו מחסה, אך ידו השמאלית נשברה ללא תקנה". שם גם הציטוט מריישר ("אשר עמד כל הלילה בין ההרוגים וגלי האבנים עד חוטמו").

אליאב 1996, עמ׳ 57–58 והערות 16–19, לפי מכתבי הקונסולים אל פלמרסטון (PRO, FO 78/315–316): מור, 2 ו-9 בינואר 1837 ("כאלף וחמש מאות יהודים קבורים בתוך החרבות"); פארן, 25 בינואר 1837 ("בין ששת אלפים לשבעת אלפים נפש, ורובם בצפת, שבה נהרגו כשני שלישים של האוכלוסייה"). על ההגזמה: "משום כך הגזימו באומדני הנזק והקרבנות, כפי שציין אל נכון ר׳ ישראל משקלוב" (עמ׳ 57).

אליאב 1996, עמ׳ 58–59: "ארסמוס סקוט קלמן (Calman)"; קלמן (1796–1889), "יליד בויסק שבלטוויה, נטבל לנצרות בלונדון בינואר 1831"; "בקיאותו של קלמן ביהדות ושליטתו בעברית, בערבית ובגרמנית"; "הוא שהה בביירות מתחילת 1836, מטעמי בריאות".

אליאב 1996, עמ׳ 60: "ערכו הקונסולים שבעיר והקהילה הנוצרית מגבית"; "בצידון הצטרפו אליהם יוסף אבלה (Abella), הסוכן הקונסולרי הבריטי במקום, ושני בניו, שהיו בעלי ידע ברפואה". תאריך היציאה, 13 בינואר, גם באיגרת של קלמן (עמ׳ 67 והערה 4).

אליאב 1996, עמ׳ 60: רובינסון "מצא לנכון להעתיקו כמעט בשלמות בנספח לספרו"; "הועתק דיווחו של תומסון משם לספרים רבים כעדות בלתי אמצעית ומפורטת ביותר". הדיווח המקורי: Missionary Herald 33 (1837), עמ׳ 433–443 (הערה 22).

אליאב 1996, עמ׳ 61, על פי תומסון: "הפועלים שעסקו במלאכה ניצלו את המצב ודרשו מדי פעם שכר גבוה יותר"; "לא חסרו גם מקרים של חסרי מצפון [...] שעסקו בביזה מן החיים ואף מן המתים".

אליאב 1996, עמ׳ 62 והערות 33–36: תומסון וקלמן, "ארבעת אלפים יהודים (מתוך חמשת אלפים עד ששת אלפים תושבים)", ועוד אלף מוסלמים ועשרים וחמישה נוצרים, "בסך-הכול כחמשת אלפים מאתיים עשרים וחמש נפשות"; ר׳ ישראל משקלוב, "שני אלפים ויותר", "כמחצית מן האומדן של המיסיונרים" (לפי איגרתו אצל לונץ, עמ׳ 152).

אליאב 1996, עמ׳ 61–62: "גם חוקרים ונוסעים לא-יהודים שהזכירו את הרעש הסתמכו בעיקר על תיאורו של תומסון".

אליאב 1996, עמ׳ 63–64 והערות 40–42, לפי U. Ben-Horin, "An Official Report on the Earthquake of 1837", IEJ 2 (1952), pp. 63–65: "מספרם הכולל של הרוגי הרעש בצפת היה אלפיים מאה חמישים ושמונה"; "נכללו גם שש מאות חמישים ואחד בני חסות זרה, ודאי כמעט כולם יהודים"; שור "אמד את מספר הקרבנות היהודים באלף וחמש מאות עד אלף ושמונה מאות נפש, מתוך אוכלוסייה יהודית בת שלושת אלפים וחמש מאות נפש" (נ׳ שור, תולדות צפת, תשמ"ג, עמ׳ 189).

אליאב 1996, עמ׳ 64 והערות 44–47: "תומסון תחילה בשבע מאות [...] ובספריו תיקן את מספר הקרבנות לשש מאות"; קלמן, "שבע מאות שבעים וחמישה, מתוכם חמש מאות יהודים"; ר׳ ישראל משקלוב, ארבע מאות; ריבקינד ולונץ, אלף; הדוח של סולימן פאשה, "תשע מאות עשרים ושתיים נפש, שהיו שלושים ושבעה אחוז מן האוכלוסייה", ו"במחוז טבריה נהרסו שבעה עשר מתוך עשרים ושלושה כפרים" (בן-חורין, עמ׳ 64); "יסתכם מספרם של הרוגי הרעש בתחום ארץ-ישראל בשלושת אלפים בקירוב". אמברייזיס 1997 (לעיל) מביא לטבריה 822. בבן-חורין עצמו (עמ׳ 63, נבדק ב-JSTOR): 922 ו-17 כפרים; ה-37 אחוז אינו שם, וה-23 כפרים הוא לפי אלי סמית, בהערה 39.

אליאב 1996, עמ׳ 64 והערה 43 (לפי מורגנשטרן, קתדרה 49): לפרושים, "לפי הרשימה השמית של ההרוגים והתוספת של ריבקינד, נספו מאה חמישים ושש נפשות וכמאה ושמונים הגיעו לירושלים, אך רובם נספו שם במגפות של תקצ"ח-תקצ"ט". במכתבו המאוחר של ר׳ ישראל משקלוב, לפי אליאב: "מאה וארבעים פרושים, חמש מאות חסידים ורוב הספרדים" (אליאך מביא 144).

אליאב 1996, עמ׳ 58–59 ו-64–66: האיגרת נכתבה "ב-7 בפברואר 1837, כשבועיים לאחר ששב לביירות"; "ההקדמה לפרסום הקונטרס נחתמה ב-3 במאי 1837"; "נתפרסם כנראה חמישה חודשים לפני דיווחו של תומסון"; "מלבד קיטו לא ראה כנראה איש מבין הנוסעים והחוקרים את הקונטרס"; התרגום מתפרסם "לראשונה בעברית, על-פי עותק יחיד כנראה, שנמצא ב׳ספרייה הבריטית׳ שבלונדון". התרגום (אמיתי שפיצר): עמ׳ 67–78.

קלמן, בתרגום אצל אליאב 1996, עמ׳ 68: "תושביו, שהיו 250, נקברו כולם תחת ההריסות, למעט 15. מבין 50 הנוצרים שהתאספו בכנסייה באותה שעה לתפילת הערב לא נמלט איש להוציא הכומר"; "האם לא בא כבר יום המשפט?". תאריך ההגעה לצפת, "ה-17 בחודש", ובהערה 8: "לפי תומסון הגיעו לצפת ב-18 בינואר, אך ייתכן שהצדק עם קלמן". אליאב (עמ׳ 60, 64) מביא לג׳ש לפי תומסון וקלמן 235 הרוגים, מהם 135 בכנסייה.

קלמן, בתרגום אצל אליאב 1996, עמ׳ 69: "העיר כולה אינה עתה אלא ערמת חורבות; אין בית אחד שנשאר על עמדו. אפילו המבצר, אשר עמד פעמים רבות בפני התקפות אנוש, נכנע לחלוטין לעוצמת הדחף של הרעידה". הציטוט בדף מהתרגום העברי שאליאב מפרסם.

קלמן, בתרגום אצל אליאב 1996, עמ׳ 70: "ולרוב היו כבר שחורות מנמק. בשביל קצתם קטיעה היתה כבר מאוחרת מדי".

קלמן, בתרגום אצל אליאב 1996, עמ׳ 75: "אחת הרעידות, שהתרחשה ביום רביעי אחר הצהריים, ב-18 בחודש, היתה כה חזקה בצפת"; אליאב, עמ׳ 70, הערה 10: "הורגשו ביותר ב-18 וב-19 בינואר".

קלמן, בתרגום אצל אליאב 1996, עמ׳ 71 והערות 11–12: "ר׳ גרשון, אחד מראשי הרבנים או מנהיגי קהילת החסידים"; "אורכו היה 60 רגל, רוחבו 18 רגל, וגובהו 8 רגל, מספיק כדי לאשפז בו בין 120 ל-150 חולים". אליאב: "הפרטים על הקמת בית-החולים חסרים אצל תומסון. אולי רק קלמן עסק בכך". ר׳ גרשון מרגליות מזוהה בהערה 11.

קלמן, בתרגום אצל אליאב 1996, עמ׳ 72: "בתי היהודים היו בנויים שתי קומות, ודבר זה לא אפשר להימלט מתוכם, וכן מספרם הגדול של אלה שנאספו לתפילת ערבית בבית-הכנסת, שבו נהרגו כולם עד איש אחד"; פועל "יסרב לנקוף אצבע [...] עד שלא יקבל שכר הגבוה פי שישה משכרו הרגיל"; הערבים באו "כה להוטים לבזוז" עד שהמושלים הציבו חיילים. מנייני ההרוגים שלו בצפת: יהודים כ-4,000 מתוך 5,000, נוצרים 25 מתוך כחמישים, מוסלמים כאלף מתוך ששת אלפים.

קלמן, בתרגום אצל אליאב 1996, עמ׳ 73: "בצפת חולצה בחיים משפחה שלמה לאחר ששהתה תשעה ימים מתחת ההריסות, ואדם אחד חולץ לאחר אחד-עשר ימים"; "הרב הראשי של טבריה סיפר לי שכבר הוציא סכום עצום של 70,000 פיאסטרים, שהם כ-700 ליש"ט, למימון חילוץ גוויותיהם של שבעים איש, כדי שאלמנותיהם הצעירות תהיינה חפשיות להינשא כהלכה".

קלמן, בתרגום אצל אליאב 1996, עמ׳ 75–76: הסדק ליד ג׳ש, "מהלך פחות מחמש דקות [...] סדק העובר בסלע מוצק לאורך שישים רגל ויותר, רוחבו רגל עד רגל ומחצה"; האבק "גרם לאלה שעמדו במקומות הגבוהים להאמין שעשן יוצא מהאדמה"; "בצד הצפוני של טבריה התפרצו במהלך רעידת האדמה מעיינות חמים אין-ספור [...] שגרמו לאגם לגאות לגובה בלתי רגיל"; בבשן "נורו מתוך האדמה צרורות של להבות אש". הנטישה למערות ולסוכות ומגורי תושבי צור על החוף: עמ׳ 75.

קלמן, בתרגום אצל אליאב 1996, עמ׳ 76: "כל הסביבה הזאת משופעת בלבה"; "חומות העיר והמגדלים של טבריה לא עמדו בזעזוע, לא נגרם כל נזק למרחצאות המינרליים, הנמצאים במרחק מיל אחד דרומית לעיר".

קלמן, בתרגום אצל אליאב 1996, עמ׳ 78 (תוספת מ-17 בפברואר): "יהודי צפת וטבריה מתכוונים להניח יסודות לעיר חדשה ליד יפו [...] הם טוענים כי יש בידם נבואה האומרת שהגליל העליון עתיד להיות שומם זמן קצר לפני ביאת המשיח".

מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ ישראל, תל-אביב תשכ"ו (1965), עמ׳ 188–189, 453–455, כפי שמובא אצל אליאב 1996, עמ׳ 62, הערה 32: הספר "מביא גם קטעים מדיווחו של תומסון בתרגום משלו". הספר עצמו לא נקרא.

ויזינו, בתרגום אצל מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ ישראל, 1965, עמ׳ 477–478. פרפרזה; הנוסח המדויק לא נבדק. טרם נבדק במקור. אליאב 1996, עמ׳ 73, הערה 17, מונה את ויזינו (J. N. Visino, Meine Wanderung nach Palästina, Passau 1840, pp. 268–273) בין עדי הראייה שתיארו את חורבן טבריה.

משה ריישר, שערי ירושלים, ורשה, דפוס אורגלבראנד, שער ד ("ישוב הארץ"), עמ׳ 22, לפי הסריקה ב-HebrewBooks. שם: "רק מביהמ"ד החדש נשאר הרב הג' רבי שמואל העליר [...] ובחמלת ה׳ עליו אשר נשאר נשמה באפו • ובבקר באו אנשים ויפקחו [...] את גלי האבנים ולקחוהו משם". שנת ההדפסה של המהדורה הסרוקה לא אומתה. אליאב 1996 (עמ׳ 56, הערות 13–14) מפנה למהדורת ורשה תרל"ט, עמ׳ יח–כג, ומצטט: "הרב הגאון ר׳ שמואל העליר אשר עמד כל הלילה בין ההרוגים וגלי האבנים עד חוטמו"; לפי זה תוקן בדף "שכב" ל"עמד".

מאיר בניהו, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, ירושלים תשי"ט. טרם נבדק במקור.

יצחק ריבקינד, "הרוגי צפת ברעש תקצ"ז", ספר השנה של ארץ-ישראל ב–ג (תרפ"ד–תרפ"ה), עמ׳ 100–109. טרם נבדק במקור. אליאב 1996 מפנה למאמר ("עמ׳ 103 ואילך", עמ׳ 62, הערה 32), ולפיו ריבקינד הסתמך על תיאורו של תומסון, אמד את הרוגי היהודים בצפת בכאלפיים ואת הרוגי טבריה בכאלף, והוסיף שמות לרשימת הרוגי הפרושים (עמ׳ 62 והערה 39; עמ׳ 64).

רבקה אמבון, "הרב שמואל הלר (1803–1884) ומקומו בקהילה היהודית בצפת", עבודת דוקטור, אוניברסיטת תל אביב, 2016, עמ׳ 35 (עמ׳ 36 בקובץ ה-PDF) והערה 13 שם (הקובץ באתר הפקולטה למדעי הרוח): "רוב מכריע של הפרושים עזבו לירושלים, בפרשם את האירוע כעונש על העדפת צפת, והותירו את העיר חסידית בעיקרה. גם חלק מאנשי הקהילה החסידית בחרו לעבור לירושלים"; "שנים ארוכות לאחר הרעש עוד ציינו יהודי צפת את היום המר והנמהר ההוא, כ"ד בטבת תקצ"ז"; בהערה 13: "בפנקס ימי הפטירה שהלר ניהל מצויין יום זה כיום שבו 'סכנה להתחיל כל דבר'".

ר׳ משה סופר, תורת משה ("חתם סופר על התורה"), ויקרא, פרשת אמור, לפי מהדורת פרשבורג 1879–1893 בספריא (נחלת הכלל): "דרוש הספד על מיתת צדיקים ועל חורבן ארץ הגליל בארץ הקדושה שהי' ביום כ"ד טבת העבר"; "דרשתי זאת בבה"כ הקדושה יום א' ב' אייר פ' אמור תקצ"ו" (כך בדפוס, אף שהרעש היה בטבת תקצ"ז); "לפי דברי אליה' זכור לטוב שרעידת הארץ הוא מקנאת ירושלי'"; "וכל העולים לא"י לא שמו פניהם אלא לצפת וטברי' וירושלי' נשכחה לגמרי". ריבלין (להלן) מביא את הדברים בכתיב מודרני.

אברהם בנימין ריבלין, "הרעש הגדול בצפת", בתוך: זה קרה בארץ-ישראל: אירועים ופרשיות, ירושלים: ראובן מס, תשנ"ג 1993, בפרויקט בן-יהודה (בלי מספרי עמודים). שם: "וכך כתב הרב החת"ם סופר: – 'רעידת האדמה היא מקנאת ירושלים. קנאת ירושלים גרמה זאת, כי שם שער השמיים. [...] וכל העולים לארץ-ישראל לא שמו פניהם אלא לצפת ולטבריה, ואילו ירושלים נשכחה'". ריבלין אינו מציין מאיזה חיבור הדברים לקוחים.

V. Guérin, Description géographique, historique et archéologique de la Palestine, חלק ב: Samarie, כרך 1, פריז 1874, עמ׳ 357 (סריקה ב-Internet Archive, נחלת הכלל): "Beaucoup de maisons renversées n'ont pas été rétablies depuis le tremblement de terre de 1837, qui a fait dans ce bourg un certain nombre de victimes et détruit la moitié des habitations. La mosquée [...] est encore en ruine depuis cette époque" (בזיהוי התווים של הסריקה השנה נקראה "1887", טעות ברורה בספר שיצא ב-1874). בתרגום העברי (יד בן-צבי, 1983, כרך ד) לפי ויקיפדיה העברית עמ׳ 237.

מנחם מנדל מקמניץ, קורות העתים לישורון בארץ ישראל, וילנה תקצ"ט (1839), פרק "קורות העתים", בפרויקט בן-יהודה (בלי מספרי עמודים). הציטוטים מהנוסח שם: "אח"ז בשנת תקצ"ז כ"ד בחודש טבת [...] ותרעש הארץ רעש גדול מאוד בעיר צפת ובטבריא"; "לערך שני אלפים ב"א מתו בשני עיירות אלו"; "והרבה מיושבי בה"מר מתו בטלית ותפילין ובתוכם היה הרב החסיד ר' אליעזר מסלאנים והרב יוסף מצערקאב ור' דוד מוויסאקע דליטא ובטבריא נהרג הרב החסיד ר' דוד הקטן"; "כל אלה ביודעי ומכירי שהמה ממדינתנו"; "האשה החסידה מ' שרה [...] שנהרגה תוך ביתה [...] אשת הרב הגביר המפורסם המנוח מ' צבי הירש חיים מק"ק מעזריץ".

אלי אליאך, "רשימת הרוגי הרעש בצפת תקצ״ז (1837) מבית-הכנסת ׳סוכת שלום׳" (גרסה מתוקנת), אפריל 2022, עמ׳ 1. שם: הקהילה כ-420 נפשות, כ-150 משפחות; "נהרגו ברעש למעלה משליש"; כ-160 מהרוגי צפת; מסע ההצלה (לפי אגרות א"י של יערי, עמ׳ 361–365); יותר מ-1,700 בצפת וכ-6,000 באזור (לפי א׳ מורגנשטרן, גאולה בדרך הטבע, עמ׳ 443).

אליאך 2022, עמ׳ 2: השכר עלה מ-50 גרוש ליום לכ-500; האלמנות והיתומים נשלחו תחילה לירושלים (לפי מכתב של ר׳ אריה נאמן).

אליאך 2022, עמ׳ 3: כ-200 נפשות במכתב של ר׳ ישראל משקלוב (לפי יערי, אגרות א"י, עמ׳ 361); 144 בדיווח מאוחר יותר; 156 בשתי הרשימות.

אליאב 1996, עמ׳ 66, הערה 53: הידיעות על נזק ביפו (בדיווח של קלמן שפורסם ב"דביר", ורשימת הרעשים של עמירן, שמונה "שלושת אלפים קרבנות ביפו") "אינן מתקבלות על הדעת, שכן תומסון והחוקרים [...] לא הזכירו בדבריהם את יפו אף לא במילה אחת"; "נראה שבעקבות הרעש בצפת פשטה שמועה בלתי מבוססת על רעש ביפו".

נתן נטע הכהן (מכנס), מנורת זהב, ורשה, תרס"ד (1904), עמ׳ 8 (סריקה באתר HebrewBooks): "הרבנית הצדקת ציזיא חנה נ"ע אשת הרב הק' מוהר"ר ישראל אברהם [...] נהגה ברבנות אחרי פטירתו [...] ובשנת תקצ"א עלתה לאה"ק ובשנת תקצ"ג בעת הרעש נהרגה רחמנא לצלן בעיר טבריא".

D. H. K. Amiran, E. Arieh and T. Turcotte, "Earthquakes in Israel and Adjacent Areas: Macroseismic Observations since 100 B.C.E.", Israel Exploration Journal 44 (1994), pp. 260–305 (נקרא ב-JSTOR), עמ׳ 273–274, הרשומה "1837, Jan. 1", "c. 15 hours": "Epicentre possibly near Safed"; "According to an official report (89), 4,083 people were killed, including a few hundred in Lebanon"; צפת: "2,158 people killed in Safed and surrounding villages (89)"; טבריה: "922 victims (28% of the population), city walls overthrown. Seventeen of the 23 villages in the district severely damaged (89)"; ג'ש: "235 victims"; בכנרת "A seiche swept the shores of the lake, killing many people".