רעידות אחרונות
רעידת אדמהרעידות אדמה היסטוריות בשבר הסורי-אפריקני

בין 746 ל-750 · בקעת הירדן

רעש שביעית

הסיפור

בסידור תפילה עתיק, בין ימי הצום של יהודי ארץ ישראל, מופיע צום בכ"ג בשבט, לזכר רעידת אדמה. דף מהסידור, שנמצא בגניזת קהיר, מסביר: הארץ רעשה, ערים רבות נפלו, וחכמים מתו תחת ההריסות. את הדף גילה ופרסם חוקר ב-1960, והצום נקרא בו "צום הרעש".3014

האסון הזה ידוע בעברית בשם "רעש שביעית", על שם פיוט שמקונן עליו. מגלה הדף קרא את השם כרעש של "שביעית", כלומר של שנת שמיטה, וכך קורא אותו גם היסטוריון של התקופה המוסלמית הראשונה. חוקר אחר התלבט אם הכוונה להלם השביעי באותה סדרת רעידות או לרעידה השביעית בסדרה, ועוד אחד הציע שמדובר ברעידה אלגורית ולא היסטורית.141917

הרעידה פגעה בבקעת הירדן ובגליל. ברשימה המחקרית העדכנית של רעידות האדמה בארץ נמנים בין המקומות שנפגעו טבריה, בית שאן, הר תבור ובית ירח. מספר ההרוגים אינו ידוע, והרשימה מסתפקת ב"רבים".1

בבית שאן נמצאו מטבעות בין ההריסות, והם הבסיס לשנה המקובלת, 749.326 אבל המקורות מאותן שנים מדברים על כמה רעידות בין 746 ל-757, והחוקרים חלוקים עד היום כמה היו, איפה ומתי.3 יש המתארכים את הרעידה העיקרית ל-749 או לתחילת 7501, ויש המקדימים אותה עד ינואר 746.7

באותן שנים שלטה באזור השושלת האומיית, שבירתה דמשק. ב-750 כבשו העבאסים את הח'ליפות, ומרכז השלטון עבר מזרחה, לבגדאד. מאז פחתה תשומת הלב לארץ ישראל, ואיתה פחתו גם הדיווחים עליה.2

מה כתוב במקורות

הצום. בדף מהגניזה יש גם רמז לשנה. הוא מביא את המילה "בזעם" מהפסוק "בזעם תצעד ארץ" (חבקוק ג, יב).301421 אם סופרים את האותיות בגימטריה, ומ"ם סופית שווה 600, מתקבל 2 + 7 + 70 + 600 = 679: שנת 679 לחורבן הבית השני.30 מגלה הדף מנה מחורבן הבית בשנת 70, והגיע לכ"ג בשבט, 17 בינואר 749. חוקר שבחן ב-2004 את המקורות היהודיים המוקדמים על רעידות בארץ מזכיר שיש יותר משבעים שיטות להמרת אותיות למספרים, ושהתוצאה תלויה בשיטה שנבחרה; לכן, לדבריו, רמזים כאלה צריך לקרוא בזהירות, והמספר 679 אינו חד-משמעי.19

הפיוט. המקור היהודי השני הוא פיוט בשם "רעש שביעית", שמקונן על הרס והרוגים רבים בטבריה ועל הצפה ב"שרון". אותו חוקר מעיר שבמאה הרביעית כינה אוסביוס בשם שרון גם חלק מעמק הירדן ומעמק יזרעאל, בין הר תבור לטבריה, ולא רק את מישור החוף. הפיוט מזכיר שוב ושוב צום לזכר הרעש בכ"ג בשבט.14

תיאופנס. הכרוניקן הביזנטי תיאופנס כתב זמן לא רב אחרי האירועים. החוקרים קוראים אותו בדרכים שונות. המחקר על המקורות היהודיים מוצא אצלו שתי רעידות: האחת ב-18 בינואר של שנת 6238 לבריאה, שהיא 747 לפי שיטת החישוב שהמחבר מאמץ, והשנייה ב-6241 (749/750), בלי יום וחודש, בסוריה ובמסופוטמיה.11 עורכי הרשימה המחקרית מ-2016 קוראים אצלו שלוש רעידות: הראשונה בשנת 745/6 בארץ ישראל, בסוריה ולאורך הירדן; השנייה ב-748/9 בסוריה ובמסופוטמיה; והשלישית ב-755/6 בארץ ישראל ובסוריה.3 לדבריהם, תיאופנס השתמש כנראה במקורות ראשוניים, אבל אולי התבלבל, ותיאר ברעידה השנייה נזק שנגרם בראשונה.3 על הרעידה הראשונה הוא מספר על אינספור הרוגים ועל כנסיות ומנזרים שקרסו, בעיקר במדבר של עיר הקודש.1128

מקורות סוריים וערביים. שתי קבוצות נוספות של מקורות מחזקות את הרושם שהיו כמה רעידות. האחת סורית, ובה פסאודו-דיוניסיוס, שנשען על עדויות בנות התקופה. השנייה היא ארבעה כותבים ערבים, שמוסיפים גם נזק למסגד אל-אקצא בשנת 757.322

מגלה הדף מהגניזה מביא עוד שני כותבים מוסלמים, מאוחרים בהרבה. לפי מה שפרסם, ג'מאל א-דין אל-מקדסי (מת ב-1364) מספר שברעידה של שנת 130 להג'רה נהרסו הצדדים המזרחי והמערבי של מסגד אל-אקצא. אבן תע'רי-ברדי (מת ב-1469) מוסר, בתרגום שפרסם אותו חוקר, שהיו רעידות חזקות בא-שאם וירושלים נחרבה, ושבין ההרוגים היו צאצאי שדאד בן אוס. תושבי א-שאם יצאו אל מחוץ לעיר ושהו כך ארבעים יום. גם הוא מוסיף שיש המתארכים את האירוע לשנת 131.29 המחקר על המקורות היהודיים, לפי מהדורה מ-1929, מסכם אותו כך: רעידות חזקות (ברבים) בסוריה בשנת 130, נזק כבד בירושלים, ותושבי דמשק שברחו לשטחים שוממים לארבעים יום. גם שם מופיעה התוספת שיש האומרים שהרעידות היו בשנת 131.15 שנת 130 להג'רה נמשכה מספטמבר 747 עד אוגוסט 748, ושנת 131 מאוגוסט 748 עד אוגוסט 749.

מה נמצא באדמה

בית שאן. חופרי בית שאן תיארכו את הרעידה ל-749 לפי מטבעות מהריסות העיר, ועורכי הרשימה מ-2016 מקבלים את התיארוך כאמין.263 הממצא הוא מטמון שנמצא באחת החנויות ברחוב מסחרי עם סטיו, שקרס כולו. היו בו 31 דינרי זהב, שנטבעו החל בשנת 78 להג'רה (697/698). המאוחר שבהם, שנשמר במצב טביעה, נטבע בשנת 131 להג'רה, שהתחילה בסוף אוגוסט 748. לכן, לדבריהם, הרעידה לא הייתה לפני סוף אוגוסט 748, והמטבע הגיע לידי הסוחר זמן קצר לפני שנקבר ברעידה של 18 בינואר 749.261719 החופרים ראו בממצא תאריך "beyond dispute".2627 בחפירות שלהם נמצאו גם חנויות שקירותיהן נפלו ברעידה, ובאחת מהן מאזניים שעל זרועם ספרות ביוונית מצד אחד ובערבית מהצד השני.18

עמודי אבן שוכבים שבורים לאורך רחוב עתיק מרוצף.
עמודים שהפילה רעידת 749 בבית שאן. Seetheholyland.net · CC BY-SA 2.0 · ויקישיתוף
רחוב עתיק מרוצף באבנים כהות, ולצדו חלקי עמודים שבורים מוטלים על הארץ. מאחור עמוד אחד עומד.
עמודים שבורים ברחוב מרוצף בבית שאן. Hanay · CC BY-SA 3.0 · ויקישיתוף
רחבה מרוצפת עם שרידי מבנים ועמודים שוכבים, ומאחוריה התל של בית שאן ועצי תמר.
עמודים שקרסו ברעידת 749, כפי שנחשפו בחפירות בבית שאן. שלמה רודד, פיקיוויקי · CC BY 2.5 · ויקישיתוף
שני עמודי אבן עומדים בין חורבות, ומאחוריהם עצי תמר.
עמודים בבית שאן. Andrew Abado · CC BY-SA 3.0 · ויקישיתוף

ההיסטוריון של התקופה המוסלמית הראשונה חולק על הפרשנות. לדעתו הרעש היה ב-28 בינואר 748, ולכן המטמון ננטש אחריו. הוא שואל מניין שהנטישה קשורה לרעידה, ומציע הסבר אחר: באביב 750, זמן קצר אחרי נפילת דמשק, כבש הצבא העבאסי את בית שאן, ויושבי הבית, כנראה מנאמני השלטון הקודם, נמלטו או נתפסו והוצאו להורג. הוא מוסיף שאחרי שנת 131 לא נטבעו עוד מטבעות בארץ, כנראה עד סוף המאה התשיעית, ולכן אין פלא שהמטבע המאוחר במטמון הוא משנה זו.17

טבריה. בחפירות בטבריה מצאו חוקרים קרע של פני השטח, ומייחסים אותו לרעידת 749.257 מבנים מתחילת המאה השמינית ומוקדם יותר נמצאו פגועים ומוסטים לאורך העתקים, ומבנים מסוף המאה נשארו שלמים.25

ים המלח. לפי מחקר שספר את שכבות המשקע באגם, הרעידה נרשמה כשכבה מופרעת במשקעים לחוף ים המלח.3

סוסיתא. בכנסייה הדרום-מזרחית של סוסיתא נמצאו עמודים שנפלו, וההרס משויך לרעידת 749. חוקרים השתמשו בעמודים האלה כדי לשחזר את עוצמת הטלטלה בקרקע באזור הכנרת.24

איילה. גם בקצה הדרומי של השבר, באיילה (עקבה), יש עדויות. ארכאולוג שחקר את איילה מתאר מגדל ומבנה מרכזי שנבנו מחדש בסביבות 750, ומקשר אותם לרעידה שהוא מתארך ל-748. לדבריו, אחרי הרעידה באה בעיר תקופה של שגשוג ומסחר. הוא גם מזהיר שלא כדאי להישען יותר מדי על רעידות אדמה בתיארוך ארכיאולוגי.23

אתרים שנויים במחלוקת. לפי חופרי בית שאן, ארכאולוגים קושרים לרעידה הזו שכבות הרס גם בירושלים, בג'רש, בח'רבת אל-מפג'ר, בפחל, בכפר נחום ובסוסיתא. בכפר נחום ובפחל תיארכו החופרים את ההרס ל-746/7.26 בכפר נחום, לפי המחקר על המקורות היהודיים, המטבע האחרון במטמון שנמצא מתחת להריסות נטבע ב-744.19 לא כולם מסכימים. בירושלים, לפי אותו מחקר, דיווחו ארכאולוגים על נזק נרחב, בעיקר מדרום-מערב להר הבית, ותיארכו אותו ל-747. לדבריהם, הנזק לבניין מנהל אומיי שעוד היה בבנייה הביא את מרואן לוותר על התוכנית להעביר את מרכז השלטון מדמשק לירושלים. המחקר מעיר שהכרוניקות הערביות מתעדות נזק דומה גם בדמשק עצמה.16 ארכאולוג שחקר את המעבר מהתקופה הביזנטית לאסלאמית טוען שהמבנים האומיים הגדולים מדרום למסגד אל-אקצא נשארו בשימוש עד רעידת 103334, וחוקרים שבדקו את ההרס בארמון הישאם שבח'רבת אל-מפג'ר מייחסים את ההרס הקשה בו לרעידת 1033, לא ל-749. לדבריהם, מתחת להריסות נמצא חרס מהשנים 750 עד 850, והעוצמה שהם משחזרים באתר, IX עד X, גבוהה בהרבה מ-VII שיוחסה לו ברעידת 749.35

טיעון מעגלי. המחקר על המקורות היהודיים מזהיר מפני טעות מתודולוגית: קטלוגים ישנים הרחיבו את הנזק של רעידות בארצות שכנות אל ארץ ישראל, ואחר כך השתמשו חוקרים בדיווחים האלה כדי לתארך רמזים ספרותיים עמומים ושכבות הרס לא ברורות. אחד המקרים שמחברו בוחן הוא ההנחה שב-749 היה "אסון סייסמי אזורי".9

מה המדע אומר

רעידה אחת או כמה. קטלוגים ישנים ייחסו את כל התיאורים לרעידה אחת. לפי עורכי הרשימה מ-2016, מחקרים כאלה מתעלמים מרוב הדיווחים על אמצע המאה השמינית.3 סייסמולוג שחקר את הרעידות ההיסטוריות בים התיכון ובמזרח התיכון טוען שהיו כנראה שלוש רעידות: נזק שמשתרע מקהיר ועד טבריה, ניקאה וח'בורה גדול מכדי שרעידה אחת על שבר כזה תגרום לו.3 לדבריו, הרעידה השנייה, ב-749 או בתחילת 750, פגעה רק במסופוטמיה ובצפון סוריה.7 גם מחבר המחקר על המקורות היהודיים תומך בכמה רעידות: לדבריו, הכרוניקות הביזנטיות והערביות מדווחות על לפחות שתי רעידות, בהפרש של עד שלוש שנים ובמרחק של מאות קילומטרים זו מזו.10 הוא מעיר שאף מקור שמתאר רעידה אחת אינו נותן תאריך מלא, ושהכרוניקות הסוריות מזכירות בארץ רק את טבריה, הר תבור ויריחו, בלי ירושלים, בניגוד לכרוניקות הערביות.123 בסיכום המאמר הוא כותב שהתמונה של נזק נרחב מרעידה אחת גדולה מטעה, ושייתכן שהנזק הקשה בצפון הארץ ובירדן כולל קריסה של מבנים שנחלשו כבר ברעידה קודמת, שמוקדה דרומי יותר.20 כבר ב-1992, במאמר משותף עם עמית, קרא אותו חוקר בכרוניקה של תיאופנס שתי רעידות: אחת ב-18 בינואר 747, ושנייה בסביבות ינואר 749/750. לדבריהם, גם המקורות המוסלמיים מכירים שני רעשים, בשנים 130 ו-131 להג'רה, ו"חשובה בעיקר ההבחנה, שמדובר בשני אירועים נפרדים". שכבות ההרס באתרים עשויות לדעתם לשקף אחת משתי הרעידות או את שתיהן.33 ההיסטוריון של התקופה המוסלמית הראשונה כותב שגם אם כך, זה אינו משנה את מסקנתו על אמינות התאריך בפיוט מהגניזה.17

עורכי הרשימה מ-2016 רושמים את 749 כרעידה עם רעידה מקדימה, ואת רעידת ינואר 746 בנפרד, כרעידה שמוקדה כנראה בצפון, בסוריה, ושיוחס לה בטעות נזק בארץ ישראל.34 קטלוג צונאמי מ-2007 בחר אחרת, ורשם רעידה וצונאמי ב-18 בינואר 746 בשבר ים המלח.7

גל ים. הכרוניקן אל-מכין מספר, בתיאור שמובא בסקירת צונאמי מ-1980, שבלילה ההוא טבעו ספינות רבות בים. מחבר הסקירה לא הצליח להכריע אם היה זה גל רעידה או סערה עזה.8 המקורות לא אומרים איפה היה הגל. המחקר על המקורות היהודיים מציין שהכרוניקות הסוריות אינן מזכירות אף עיר חוף בים התיכון, אלא ים סוער וקריסה של מבצר ממזרח לבקע, ומעלה את האפשרות שנוצר גל דמוי צונאמי בים המלח.13 הסייסמולוג הציע לקרוא את תיאורו של מיכאל הסורי כסערה חריגה בים המלח. עורכי קטלוג הצונאמי מ-2007 עצמם מפרשים אותו כגל בים התיכון, מול אזור הנזק הקשה.7

גודל. ההערכות נעות בין פחות מ-7 ל-7.5, והממוצע שלהן 7.2.16 הסייסמולוג מעריך Ms של 7.0.7 במאמר מאוחר יותר עורכי הרשימה מ-2016 משווים את היקף הנזק לזה של רעידת 1927, שגודלה 6.2, ומציעים בזהירות שהרעידה הייתה דומה בגודלה או קטנה יותר. לגבי 749 הם מסייגים: אולי הם מעריכים אותה בחסר, כי פרטיה לא ברורים.5 הרעידה לא נמדדה במכשירים, ואם היו כמה רעידות, ספק אם יש משמעות למספר אחד.

שנה. לכל שנה בין 746 ל-749 יש תומכים:

  • 749. מגלה הדף הצליב את המקורות ומצא ש-18 בינואר 749 חל יום אחד אחרי כ"ג בשבט.3019 ב-1941 הוא קבע את 28 בינואר 748, ועבר ל-749 רק אחרי שמצא את הדף מהגניזה. המחקר על המקורות היהודיים מעיר שגם התאריך הזה אינו עקבי עם הטיעונים של מגלה הדף עצמו: לפי הספירה המקובלת 747/748 הייתה שנת שמיטה ו-748/749 לא, ולכן הוא נאלץ להניח שספירת השמיטה אז פיגרה בשנה.19 המטבעות מבית שאן חיזקו את השנה הזו26, וזה גם התאריך בשני קטלוגים מרכזיים משנת 1994.7
  • 748. ההיסטוריון של התקופה המוסלמית הראשונה העדיף את המקורות היהודיים וקבע את הרעש לכ"ג בשבט ד'תק"ח, 28 בינואר 748.31 לדבריו, לפיוטים של בני הזמן, שנכתבו לתענית ציבור, יש עדיפות, ואת ההנחה של מגלה הדף שספירת השמיטה פיגרה בשנה הוא דוחה.17 גם הארכאולוג שחקר את איילה משתמש בשנה 748.23
  • 747. קטלוג שלישי מ-1994 מציע 18 בינואר 747.7
  • 746. כמה קטלוגים מתארכים ל-18 בינואר 746.7 חוקרת שההדירה את פיוטי ר' פינחס הכהן העירה שבכתב היד של הפיוט מנוקדות רק האותיות זע"ם. בלי הב' יוצאת שנת 677 לחורבן, כלומר 746.32

התאריך 18 בינואר 749, שמופיע בכרטיס של הדף, הוא התאריך שבשני הקטלוגים האלה.7 זו אחת מכמה אפשרויות.

מקורות וקריאה נוספת

  • M. Zohar, A. Salamon, R. Rubin, "Reappraised list of historical earthquakes that affected Israel and its close surroundings", Journal of Seismology 20 (2016), עמ׳ 971–985.
  • M. Zohar, A. Salamon, R. Rubin, "Earthquake damage history in Israel and its close surrounding: evaluation of spatial and temporal patterns", Tectonophysics 696–697 (2017), עמ׳ 1–13.
  • N. N. Ambraseys, Earthquakes in the Mediterranean and Middle East: A Multidisciplinary Study of Seismicity up to 1900, Cambridge University Press 2009.
  • N. N. Ambraseys, "The seismic activity in Syria and Palestine during the middle of the 8th century; an amalgamation of historical earthquakes", Journal of Seismology 9 (2005), עמ׳ 115–125.
  • I. Karcz, "Implications of some early Jewish sources for estimates of earthquake hazard in the Holy Land", Annals of Geophysics 47 (2004), עמ׳ 759–792.
  • Y. Tsafrir, G. Foerster, "The dating of the 'Earthquake of the Sabbatical Year' of 749 C.E. in Palestine", Bulletin of SOAS 55 (1992), עמ׳ 231–235.
  • S. Marco ואחרים, "Archaeology, history, and geology of the A.D. 749 earthquake, Dead Sea transform", Geology 31 (2003), עמ׳ 665–668.
  • מרדכי מרגליות, "לקביעת זמנו של רעש שביעית", ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה ח (תש"א), עמ׳ 97–104.
  • מרדכי מרגליות, "תעודה חדשה על 'צום הרעש'", תרביץ כט (תש"ך), עמ׳ 339–344.
  • יורם צפריר וגדעון פרסטר, "לשאלת התאריך של 'רעש שביעית'", תרביץ נח (תשמ"ט), עמ׳ 357–362.
  • יורם צפריר וגדעון פרסטר, "מסקיתופוליס לביסאן", קתדרה 64, PDF.
  • יעקב קרץ' ועמיקם אלעד, "על תיארוך 'רעש השביעית' ומשמעותו", תרביץ סא (תשנ"ב), עמ׳ 67–83.
  • משה גיל, "בענייני ארץ-ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה", קתדרה 70 (תשנ"ד), עמ׳ 30–33, PDF.
  • שולמית אליצור, פיוטי ר' פינחס הכהן, ירושלים תשס"ד.

הערות ומקורות

מי החוקרים והעדים שמוזכרים בהערות: עדים וחוקרים.

  1. M. Zohar, A. Salamon, R. Rubin, "Reappraised list of historical earthquakes that affected Israel and its close surroundings", Journal of Seismology 20 (2016), עמ׳ 971–985, טבלה 3, עמ׳ 978. שם: התיארוך "749 או תחילת 750" בטווח של שנה, רשימת המקומות שנפגעו (בקעת הירדן, הר תבור, טבריה, בית שאן, בית ירח), מספר נפגעים "רבים", והסיווג "גדולה" (Major).

  2. זהר, סלמון ורובין (2016), עמ׳ 977 (שלוש תקופות של דיווח מוגבר, הראשונה עד אמצע המאה השמינית) ועמ׳ 980 (הירידה בדיווחים אחרי הכיבוש העבאסי).

  3. M. Zohar, A. Salamon, R. Rubin, Journal of Seismology 20 (2016), הנספח האלקטרוני, נספח A, ערך 10 ("749/early 750"), עמ׳ 6–7. שם מסווגת הרעידה כרעידה עם רעידה מקדימה (FM) ואמינה ברמה גבוהה (HR); שם גם סיכום עמדותיהם של אמברייזיס (2009), קרץ (2004), צפריר ופרסטר (1992), מרגליות ומיגוסקי ואחרים (2004).

  4. זהר, סלמון ורובין (2016), הנספח האלקטרוני, נספח C (רעידות אמינות שיוחס להן בטעות נזק בארץ ישראל), ערך 15 ("c.746 Jan"), עמ׳ 24.

  5. M. Zohar, A. Salamon, R. Rubin, "Earthquake damage history in Israel and its close surrounding: evaluation of spatial and temporal patterns", Tectonophysics 696–697 (2017), עמ׳ 1–13, סעיף 5.3.1, עמ׳ 6.

  6. ההערכות שמרכזים זהר, סלמון ורובין (2016), טבלה 3, עמ׳ 978: יותר מ-7 (Marco ואחרים 2003); 7 עד 7.5 (Migowski ואחרים 2004); 7.3 (Ben-Menahem 1991, וכן 1979, ו-Ben-Menahem ועבודי 1981); פחות מ-7 (Karcz 2004; Begin 2005). הממוצע אצלם 7.2.

  7. A. Salamon, T. Rockwell, S. N. Ward, E. Guidoboni, A. Comastri, "Tsunami Hazard Evaluation of the Eastern Mediterranean", Bulletin of the Seismological Society of America 97 (2007), עמ׳ 705–724; הנספח האלקטרוני, טבלה 1 ("746 01 18"), טבלה 3 ("746 01 18 morning") ונספח 1 (הערה "746-9"). שם התאריכים בקטלוגים: 749 01 18 אצל Amiran, Arieh & Turcotte (1994) ו-Guidoboni ואחרים (1994); 747 01 18 אצל Ambraseys, Melville & Adams (1994); 746 01 18 אצל Ambraseys (2005), Ben-Menahem (1991) ו-Shalem (1956). שם גם Ms 7.0 של Ambraseys (2006), הקרע בטבריה לפי Marco ואחרים (2003), והפרשנות של סלמון ועמיתיו לצונאמי.

  8. J. Antonopoulos, "Data from investigation on seismic sea-waves events in the Eastern Mediterranean from 500 to 1000 A.D.", Annali di Geofisica 33 (1980), עמ׳ 163–178, סעיף 6 ("746 AD. January 18"), עמ׳ 169–170. בתרגום האנגלי של אל-מכין שהוא מביא: "many ships were sunk at sea".

  9. I. Karcz, "Implications of some early Jewish sources for estimates of earthquake hazard in the Holy Land", Annals of Geophysics 47 (2–3) (2004), עמ׳ 759–792, התקציר (עמ׳ 759) והמסקנות (עמ׳ 787–788). בתקציר: "in postulating a regional seismic catastrophe in 749 A.D.".

  10. Karcz 2004, עמ׳ 778–779: "the Byzantine and Arab chronicles and traditions clearly report at least two discrete events up to three years apart and hundreds of kilometers apart".

  11. Karcz 2004, עמ׳ 779–780, לפי תרגומי Turtledove 1982 ו-Mango and Scott 1997. בתרגום שהוא מביא: "Numberless multitudes perished, churches and monasteries collapsed especially in the desert of the Holy City".

  12. Karcz 2004, עמ׳ 781–782: "all single-event reports give either the day and month, or the month, or the year of the earthquake but none gives the full date"; על הכרוניקות הסוריות: "In Palestine only Tiberias, Mt.Tabor and Jericho are mentioned, but significantly nothing is said about any damage or destruction in Jerusalem, in striking contrast to the Arab chronicles".

  13. Karcz 2004, עמ׳ 782: "It is not impossible that a local tsunami-like storm wave was generated in the Dead Sea".

  14. Karcz 2004, עמ׳ 785, בהפניה ל-Zolai 1937 ול-Margalioth 1941 (הפיוט) ול-Margalioth 1960 (הדף מהגניזה).

  15. Karcz 2004, עמ׳ 780, לפי Shaltut 1929 (מהדורת אבן תע'רי-ברדי) ובעקבות סבט אבן אל-ג'וזי: "strong earthquakes (plural) in Syria in AH 130, with heavy damage in Jerusalem, in the wake of which people of Damascus fled into desolate areas for 40 days and add «and it was said that the earthquakes took place in AH 131»".

  16. Karcz 2004, עמ׳ 786: "archaeologists (e.g., Ben Dov, 1985, 2002; Wightman, 1993) report extensive damage in Jerusalem, particularly southwest of the Temple Mount, dated by them to 747 A.D."; "the Arab chronicles reporting the AH 130 and 131 earthquakes record similar damage and destruction in Syria and Damascus itself".

  17. משה גיל, "בענייני ארץ-ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה", קתדרה 70 (תשנ"ד), קובץ PDF באתר יד יצחק בן-צבי, נקרא בקטעים: עמ׳ PDF 2 (התאריך, "העדפתי את עדות הגניזה", המטמון: "31 דינרי זהב", "הוכחה ניצחת"; הדחייה של מרגליות), עמ׳ PDF 4 (קרץ' ואלעד: "מסקנת המאמר [...] שמדובר כנראה בשני רעשים"; "מניין לנו שנטישת המטמון היה לה קשר דווקא עם רעידת האדמה?") ועמ׳ PDF 5 (הכיבוש העבאסי של בית שאן והפסקת הטביעה). מספרי העמודים המודפסים לא אומתו.

  18. יורם צפריר וגדעון פרסטר, "מסקיתופוליס לביסאן" (כותרת רצה), קתדרה 64, קובץ PDF באתר יד יצחק בן-צבי, נקרא בקטעים: עמ׳ PDF 2 (הרעידה "ב-18 בינואר 749 לספירה (כ"ג בשבט, שנת ד אלפים תק"ט)" החריבה את העיר עם ערים אחרות בפלסטינה ובערביה, ובמיוחד לאורך בקעת הירדן; הערה 4 מפנה לתרביץ נח על העדות הנומיסמטית) ועמ׳ PDF 24 (המאזניים בחנות "מתחת לקירות נפולים שנהרסו ברעידת האדמה של שנת 749").

  19. Karcz 2004, עמ׳ 785–787: מרגליות 1941 (748) ו-1960 (749); "there are, however, more than 70 gematric conversion codes"; "748/749 A.D. was not a sabbatical year, whereas 747/748 A.D. was"; וההשגות של Berberian 2001 (שלא פורסם).

  20. Karcz 2004, עמ׳ 787: "the image of widespread damaging intensities produced by a single high magnitude earthquake is misleading".

  21. חבקוק ג, יב: "בְּזַעַם תִּצְעַד־אָרֶץ בְּאַף תָּדוּשׁ גּוֹיִם". החישוב: ב=2, ז=7, ע=70, ם סופית=600.

  22. לפי זהר ואחרים (2016, נספח A, ערך 10) ארבעת הכותבים הם א-ד'הבי, א-סיוטי, מוג'יר א-דין ואל-עליימי.

  23. D. Whitcomb, "Ayla at the Millennium: Archaeology and History", Studies in the History and Archaeology of Jordan 10, עמ׳ 123–132: עמ׳ 123 (הרעידה של 748, תקופת השגשוג שאחריה, וההסתייגות בהערה 2), עמ׳ 124–125 (המגדל והמבנה המרכזי).

  24. G. Yagoda-Biran, Y. H. Hatzor, R. Amit, O. Katz, "Paleo PGA estimates around the Sea of Galilee from back analysis of old landslides and structural failures in historic monuments", בתוך: R. Amit, A. Agnon, A. Matmon (עורכים), The Dead Sea Rift as a natural laboratory for earthquake behavior, מדריך סדנת INQUA בים המלח, פברואר 2009, עמ׳ 42.

  25. S. Marco, M. Hartal, N. Hazan, L. Lev, M. Stein, "Archaeology, history, and geology of the A.D. 749 earthquake, Dead Sea transform", Geology 31 (2003), עמ׳ 665–668. הקרע בטבריה אומת דרך סלמון ואחרים (2007); פרטי התקציר: טרם נבדק במקור.

  26. Y. Tsafrir, G. Foerster, "The dating of the 'Earthquake of the Sabbatical Year' of 749 C.E. in Palestine", Bulletin of SOAS 55 (1992), עמ׳ 231–235 (נקרא ב-JSTOR). לפי הערה 1, זו גרסה מתוקנת של המאמר העברי בתרביץ נח. עמ׳ 231: האתרים שבהם "Archaeologists relate to destruction by this earthquake layers": ירושלים, ג'רש, ח'רבת אל-מפג'ר, פחל, כפר נחום, סוסיתא ובית שאן; הערה 5 (פחל, "a dating to 746/7") והערה 6 (כפר נחום, מטמון של 282 דינרים, המאוחר מ-744, "related to the earthquake of 746/7"). עמ׳ 234: רחוב החנויות בבית שאן שקרס, והמטמון באחת החנויות, "31 gold dinars", המוקדם משנת 78 להג'רה והמאוחר משנת 131 להג'רה (31 באוגוסט 748 עד 19 באוגוסט 749), "which has survived in mint condition"; "a date that is beyond dispute".

  27. יורם צפריר וגדעון פרסטר, "לשאלת התאריך של 'רעש שביעית'", תרביץ נח (תשמ"ט), עמ׳ 357–362, כפי שמובא אצל צפריר ופרסטר בקתדרה 64 (הערה 4, "על העדות הנומיסמטית מן החפירות") ואצל גיל, קתדרה 70 (עמ׳ PDF 2). המאמר העברי עצמו לא נקרא, אבל נקראה הגרסה האנגלית המתוקנת שלו, BSOAS 55 (1992), עמ׳ 231–235.

  28. תיאופנס, כרונוגרפיה, ערך השנה 6238. התיאור בדף הוא פרפרזה של התרגום האנגלי כפי שמובא אצל Karcz 2004, עמ׳ 780, ולא ציטוט. טרם נבדק במקור.

  29. מרדכי מרגליות, "לקביעת זמנו של רעש שביעית", ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה ח (תש"א), עמ׳ 97–104, בעמ׳ 101 (נקרא ב-JSTOR). הדברים בדף בפרפרזה על התרגום העברי של מרגליות. אל-מקדסי, בדברו על "קורות המסגד הגדול בירושלים": "בזמן רעידת האדמה של שנת 130 נהרסו הצדדים המזרחי והמערבי של המסגד". אבן תע'רי-ברדי, על שנת 130: "היו רעידות חזקות בא-שאם", ירושלים נחרבה, "[ונהרגו אנשים]" (בסוגריים אצל מרגליות), ובין ההרוגים צאצאי שדאד בן אוס; התושבים שהו מחוץ לעיר ארבעים יום, "ויש אומרים שזה היה בשנת 131". אין שם "רבים". קרץ (2004, עמ׳ 785) מאשר שמרגליות נשען ב-1941 על שני הכותבים האלה.

  30. מרדכי מרגליות, "תעודה חדשה על 'צום הרעש'", תרביץ כט (תש"ך), עמ׳ 339–344, כפי שמובא אצל Karcz 2004, עמ׳ 785–786 (תרגום אנגלי של הקטע מהגניזה: "On 23 Shevat a fast to the Land of Israel, since the land trembled and many cities fell and sages and pious and the just [...] died under the ruins", והחישוב של מרגליות) ואצל גיל, קתדרה 70 (עמ׳ PDF 2). תוכן הדף מובא בדף בפרפרזה; הנוסח העברי עצמו לא נקרא.

  31. משה גיל, "בענייני ארץ-ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה", קתדרה 70 (תשנ"ד), עמ׳ 30–33 (העמודים המודפסים לא אומתו), קובץ PDF, עמ׳ PDF 2: "העדפתי את עדות הגניזה, שלפיה היה הרעש [...] בכ"ג בשבט, בשנת השמיטה, דהיינו בשנת ד' תק"ח, והיה זה ב-28 בינואר 748".

  32. שולמית אליצור, פיוטי ר' פינחס הכהן, ירושלים תשס"ד. טרם נבדק במקור.

  33. יעקב קרץ' ועמיקם אלעד, "על תיארוך 'רעש השביעית' ומשמעותו", תרביץ סא (תשנ"ב), עמ׳ 67–83 (נקרא ב-JSTOR). הסיכום, פרק ז, עמ׳ 82–83: לפי תיאופנס היו שתי רעידות, "האחת ב־18 בינואר 747 לסה"נ", והשנייה סמוך לינואר 749/750; שני רעשים גם במסורות המוסלמיות (130 ו-131 להג'רה); "חשובה בעיקר ההבחנה, שמדובר בשני אירועים נפרדים"; לדבריהם מאזן העדויות מפיג את התמונה של רעש הרסני אחד במרחב כולו, ועקבות ההרס באתרים "עשויים לייצג את השפעתם של שני הרעשים", באחד מהם או בשניהם. גם גיל, קתדרה 70 (עמ׳ PDF 4), מסכם כך את מסקנתם.

  34. G. Avni, The Byzantine-Islamic Transition in Palestine: An Archaeological Approach, Oxford 2014, עמ׳ 325. טרם נבדק במקור.

  35. L. Alfonsi, F. R. Cinti, G. Ventura, "The Kinematics of the 1033 A.D. Earthquake Revealed by the Damage at Hisham Palace (Jordan Valley, Dead Sea Transform Zone)", Seismological Research Letters 84 (2013), עמ׳ 997–1003: עמ׳ 997 (הייחוס הקודם ל-749, לפי Amiran et al. 1994), עמ׳ 1000 (החרס מ-750–850, לפי Whitcomb 1988; עוצמה IX–X, מול VII ל-749 לפי Marco et al. 2003) ועמ׳ 1002 (המסקנה: רעידת 1033 "as the cause of the severe and widespread damage at Hisham palace").

  36. זהר, סלמון ורובין (2016) מרכזים: יותר מ-7 (מרקו ואחרים 2003), 7 עד 7.5 (מיגוסקי ואחרים 2004), 7.3 (בן-מנחם 1991, 1979; בן-מנחם ועבודי 1981), ופחות מ-7 (קרץ 2004; בגין 2005). הממוצע אצלם: 7.2. אמברייזיס (2006): Ms 7.0. אם היו כמה רעידות, ספק אם למספר אחד יש משמעות.
  37. לפי תרגום משני, תיאופנס מספר על רבבות הרוגים (לא אומת). לאגפיוס ממנביג׳ מיוחס מספר של יותר מ-100,000 (לא אומת). זהר ועמיתיו מסווגים את מספר הנפגעים רק כ"רבים". אלה דיווחים, לא ספירה.

רעידות באותו מקטע

איור 1033 רעידת האדמה בבקעת הירדן (1033) בקעת הירדן

רעידות חיות באזור

אין ברשימה העדכנית רעידות מהמקטע הזה.

על המפה

  • קו שבר פעיל (העתק). לחיצה על קו מציגה לאיזה מקטע הוא שייך
  • המקטע של הרעידה הזו

מה רואים: השבר הסורי-אפריקני הוא לא קו אחד אלא כמה קווי שבר (העתקים) שעוברים לאורך הערבה, ים המלח, בקעת הירדן והכינרת. כל קו על המפה הוא העתק פעיל, כפי שמופה במאגר GEM Global Active Faults, לפי מודל EMME (רישיון CC BY-SA 4.0). את הקווים חילקנו לחמישה מקטעים, ושם המקטע כתוב על המפה.

ביבליוגרפיה

הטקסט באתר מקורי, ונכתב על סמך המחקרים והמקורות שברשימה. ערכי ויקיפדיה שברשימה מוגנים ברישיון CC BY-SA 4.0.