רעידות אחרונות
רעידת אדמהרעידות אדמה היסטוריות בשבר הסורי-אפריקני

בין 760 ל-750 לפנה״ס

הרעש בימי עוזיהו

הסיפור

רועה צאן מתקוע יוצא לצפון ומדבר נגד ממלכת ישראל. שמו עמוס. כשדבריו נאספים לספר, העורך צריך לציין מתי הם נאמרו, והוא בוחר נקודת ציון שכל קורא יכיר: "שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ".1

זה כל מה שהמקרא אומר. אין תיאור של הרעידה, אין מספר הרוגים, אין שם של עיר שנפגעה. יש רק ההנחה שכולם יודעים על איזה רעש מדובר. זו רעידת האדמה הקדומה ביותר בארץ שאפשר לקשור לתקופה מסוימת, ולכן היא פותחת רשימה של רעידות היסטוריות אמינות שפורסמה ב-2016.11

הפסוק מזכיר את עוזיהו מלך יהודה ואת ירבעם בן יואש מלך ישראל, ובעזרת שנות מלכותם אפשר לתארך את הרעש לאמצע המאה השמינית לפנה״ס, בערך 760 לפנה״ס.11 החוקרים מסכימים שהרעידה כנראה הייתה, ושהיא הייתה חזקה מספיק כדי להיחרת בזיכרון. מעבר לזה, הם כותבים, אין דיווחי נזק אמינים. כל השאר נשען על מקורות מאוחרים שאי אפשר לאמת.1314

על הגרעין הקטן הזה נבנו שתי קומות. הראשונה היא מסורת דתית, שקשרה את הרעש לרגע שבו המלך עוזיהו נכנס להיכל להקטיר קטורת. השנייה היא מחקר ארכאולוגי וגיאולוגי, שמחפש באדמה שכבות הרס מאותה תקופה. אף אחת מהן אינה עדות ישירה לרעש של עמוס.

מה כתוב במקורות

עמוס. הפסוק הראשון בספר:

"דִּבְרֵי עָמוֹס אֲשֶׁר־הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ אֲשֶׁר חָזָה עַל־יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה וּבִימֵי יָרׇבְעָם בֶּן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ" (עמוס א, א)1

גם בפרק ט של הספר יש תיאור שנשמע כמו רעידה, אבל הוא אינו מתוארך ואין לו קשר ברור לרעש שבפרק א.15

זכריה. מאות שנים אחר כך הרעש עדיין היה חי בזיכרון. הנביא זכריה, בחזון על אחרית הימים, מזכיר את המנוסה ממנו:

"וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה" (זכריה יד, ה)2

בפסוק יש חילופי נוסח. יש כתבי יד ותרגומים עתיקים שקוראים "וְנִסְתַּם", כלומר גיא ההרים ייסתם כפי שנסתם ברעש.2 בשני הנוסחים הרעש בימי עוזיהו משמש נקודת השוואה. מחברי הרשימה מ-2016 מוסיפים שגם אצל זכריה (יד, ד–ה) ואצל ישעיהו (ב, יט, כא) יש תיאורים שאולי קשורים לרעידות, אבל אף אחד מהם לא אומת. אחרי עמוס, הם כותבים, באה "שתיקה" של כמעט 700 שנה, עד 31 לפנה״ס.11

המלך בהיכל. ספר דברי הימים מספר על עוזיהו שהצליח מאוד, ואז "גָּבַהּ לִבּוֹ". הוא נכנס להיכל להקטיר על מזבח הקטורת, הכהנים ניסו לעצור אותו, וברגע שכעס עליהם "הַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ". הוא חי מבודד עד מותו, ובנו יותם ניהל את הממלכה.3 ספר דברי הימים אינו מזכיר רעידה בסיפור הזה.

הרעידה נכנסת לסיפור רק בספרות חז״ל. באבות דרבי נתן ובמדרש תנחומא, ברגע שהצרעת פורצת, ההיכל נסדק:

"באותה שעה נבקע ההיכל הילך והילך שנים עשר על שנים עשר מיל" (תנחומא, נח יג)6

במדרש אחר בתנחומא הקשר מפורש. המדרש מזהה את היום שבו "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים" בחזון ישעיהו עם יום הרעש של זכריה:

"הוא היה יום הרעש, שנאמר בו: ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה וגו'. כי ביום שעמד עזיה להקטיר בהיכל, רעשו שמים וארץ" (תנחומא, צו יג)7

רש״י בפירושו לעמוס מאמץ את אותו חיבור, ומפרש "שנתים לפני הרעש" כ"שנתים קודם שנתנגע עזיה יום שנתנבא ישעיה".8 אבן עזרא, לעומתו, מסמן בדיוק את הגבול בין הכתוב למסורת:

"ורובי המפרשים אמרו: כי הרעש היה בהכנס עוזיה להקטיר קטרת ואין ראיה מהמקרא רק מהקבלה"9

יוסף בן מתתיהו. ההיסטוריון היהודי, שכתב במאה הראשונה לספירה, כשמונה מאות שנה אחרי האירוע, מביא את הגרסה הדרמטית ביותר. אצלו עוזיהו לובש בגדי קודש ביום חג ונכנס להקטיר על מזבח הזהב, והכהנים דורשים ממנו לצאת:

"בינתיים רעש גדול הרעיד את האדמה, ובהיכל נבקע סדק, וקרני השמש הבהירות חדרו דרכו ונפלו על פני המלך, עד שהצרעת אחזה בו מיד. ולפני העיר, במקום שנקרא ארוגה, נשבר חצי ההר מן השאר בצד המערבי, והתגלגל ארבעה ריס ונעצר ליד ההר המזרחי, עד שהדרכים וגם גני המלך נהרסו מן החסימה."10

מחברי הרשימה, בעקבות קטלוג מ-2009, מסווגים עדויות כאלה כמקורות משניים מאוחרים שאי אפשר לאמת.13

יותם. על בנו של עוזיהו כתוב במלכים: "הוּא בָּנָה אֶת־שַׁעַר בֵּית־ה׳ הָעֶלְיוֹן", ובדברי הימים נוסף: "וּבְחוֹמַת הָעֹפֶל בָּנָה לָרֹב".54 הפסוקים אינם מזכירים רעידה.

ישעיהו ומיכה. מחבר של חיבור לקהל הרחב על רעידות אדמה קדומות שומע הד לרעש גם בנבואות אחרות: בתיאור הארץ המתמוטטת ומתנודדת כשיכור בישעיהו כד, ובדימויים של הרים נמסים ועמקים מתבקעים במיכה א. על מיכה הוא כותב בזהירות, "ייתכן". הפסוקים עצמם אינם מזכירים את הרעש בימי עוזיהו, ולכן זו פרשנות בלבד.25

מה נמצא באדמה

בכמה תלים בארץ נמצאו שכבות הרס מאמצע המאה השמינית לפנה״ס, ובהם חצור, דיר עלא, גזר, לכיש, תל גודד ועין חצבה. מחקר מ-2000 הציע שכולן נוצרו ברעידה אחת, ותיארך אותה ל-750 לפנה״ס, בטווח של כ-30 שנה לכל כיוון.19 לפי אותו חיבור לקהל הרחב, המחבר הראשון של המחקר הוא גאולוג במכון לחקר הבריאה (Institute for Creation Research) בסן דייגו.26

שטח חפירה ארכיאולוגית עם קירות אבן נמוכים, וחלקים מכוסים ביריעות שחורות.
תל חצור, 2022. Bukvoed · CC BY 4.0 · ויקישיתוף

הצעה זו נתקלה בהתנגדות. סייסמולוג שחיבר ב-2009 קטלוג של רעידות הים התיכון והמזרח התיכון קבע שאי אפשר לקשור באופן חד-משמעי את הממצאים לרעידה הזו.1317 בספרו הוא מזכיר שכותבים מודרניים ייחסו לרעידה הרס של 20 אתרים לפחות, מתל חצור בצפון ועד תל בטש בדרום, מרחק של כ-350 קילומטרים, וכותב שאי אפשר לאשר זאת. לדבריו, דוחות החפירה כמעט אינם מנמקים מבחינה טכנית את המסקנה שההרס נגרם ברעידה, ואינם בודקים אם הוא נגרם ברעידות מאוחרות יותר. עוד כתב שאין עדות, ישירה או עקיפה, לכך שירושלים נפגעה.18 גם בכל אתר לחוד הפירוש שנוי במחלוקת. בחצור, למשל, החופרים בשנות החמישים תיארו בשכבה VI קירות נטויים וגגות שקרסו, ואילו בסיכום משנת 2008 כתב ארכיאולוג אחר שסימני הרעידה שתיארו לא זוהו בחפירות המחודשות. בפרסומים אחרים קיבל אותו ארכיאולוג את פרשנות הרעידה.24

עדות חדשה יותר, שפורסמה אחרי הקטלוג מ-2009, באה מירושלים עצמה. בחפירות רשות העתיקות בעיר דוד נחשפה באחד החדרים שורת כלי חרס מהמאה השמינית לפנה״ס, מנופצים לאורך הקיר, ומעליהם אבנים שנפלו מחלקם העליון של קירות החדר. החופרים מזכירים שירושלים לא נפגעה במסעות המלחמה שהחריבו אזורים אחרים בארץ באותן מאות. לדעתם ההרס לא היה מקומי, ויחד עם עדויות דומות מחפירות קודמות במדרון המזרחי של עיר דוד הוא נגרם ברעידת אדמה באמצע המאה השמינית לפנה״ס.22 המסקנה נשענת על שלילת הסברים אחרים, בלי ממצא שמעיד ישירות על רעידה. מחקר תיארוך בפחמן 14 של ירושלים בתקופת הברזל, שהחופרים שותפים לו, מתאר את ההרס באחד החדרים בשטח U בעיר דוד: שורה של כלים שלמים מהמאה השמינית לפנה״ס, שעמדו ליד הקיר ונמצאו מנופצים מתחת לאבנים שנפלו, ומאחוריהם שלד של חזרזיר בתנוחת עמידה, סימן לדבריהם שנלכד בהרס פתאומי. החוקרים מייחסים את ההרס לרעידה מאמצע המאה השמינית לפנה״ס. באמצע החדר, מתחת להריסות, תיארו החוקרים שכבה עבה של משקע אפרורי ("thick ashy sediment"), וממנה נלקחו דגימות לתיארוך. המאמר אינו דן בשאלה אם הייתה שם שריפה. אחריה, לדבריהם, בא גל של שיפוץ ובנייה, והעיר בוצרה מחדש.23

גם בשטח הפתוח יש רמז. לפי מחקר מ-2007, דוח של המכון הגיאולוגי מ-2004 הציע שייתכן שהרעידה יצרה קרע בפני השטח בעמק בית שאן.1521

מה המדע אומר

תאריך. מחברי הרשימה מ-2016 מתארכים לבערך 760 עד 750 לפנה״ס, באי-ודאות של כעשר שנים.1311 מחברי המחקר מ-2000 מעדיפים את 750 לפנה״ס,19 וחוקר אחר הציע ב-1991 תאריך מדויק, 11 באוקטובר 759 לפנה״ס בערב, בלי שברור על מה הוא מבוסס.1520 תיארוך הפחמן בירושלים מגיע לאמצע המאה השמינית לפנה״ס. שש הדגימות מהחדר ההרוס נופלות על "רמת הלשטאט", קטע שטוח של עקומת הכיול, ולכן הן מתאימות לארבעה טווחים אפשריים בין 766 ל-580 לפנה״ס. החוקרים מעדיפים את המוקדם שבהם, 766 עד 750 לפנה״ס, לפי השכבות שבחדר הסמוך ולפי כלי החרס.23

מוקד. מחברי המחקר מ-2000 הציעו מוקד בבקעת הלבנון, כי לדבריהם העוצמה פוחתת ככל שמתרחקים דרומה. החוקר מ-1991 הציע את אזור חצור, ומחברי המחקר מ-2000 טוענים שהרעידה גדולה מכדי שהמוקד יהיה שם.1920 מחברי הרשימה מ-2016 אינם מציעים מוקד, ומסתפקים בשיוך לחלק המרכזי של שבר ים המלח, בין דרום לבנון לדרום ישראל.13

גודל. ההערכות שפורסמו נעות בין 7.3 ל-8.2.12 ההערכה הגבוהה, 7.8 עד 8.2, מהמחקר מ-2000, נשענת על השוואה בין היקף ההרס שהם מייחסים לרעידה לבין רעידות היסטוריות אחרות.19 בניגוד לשאר הרעידות ברשימה מ-2016, כאן המחברים אינם מחשבים ממוצע ואינם קובעים דרגת גודל.12 מחבר הקטלוג מ-2009 הרחיק לכת עוד יותר, וכתב שזה אירוע שאת תאריכו, מיקומו וגודלו אי אפשר להעריך.1516 בספרו מ-2009 הוא כותב שתאריך הרעידה מאוד לא ודאי, ושאין היום דרך להעריך את מיקומה ואת גודלה.18

מה נשאר פתוח. הוויכוח הוא גם על השאלה אם אפשר בכלל לחבר פסוק אחד, שכבות הרס באתרים רחוקים זה מזה ותיארוכים בטווח של עשרות שנים לאירוע אחד. מחברי המחקר מ-2000 עשו את החיבור הזה ובנו עליו רעידה ענקית. מחברי הרשימה מ-2016 ומחבר הקטלוג מ-2009 מקבלים שהייתה רעידה, ולא יותר מזה.191315

מקורות וקריאה נוספת

  • ספר עמוס, ספר זכריה, ספר מלכים ב, ספר דברי הימים ב, ספר ישעיהו.
  • אבות דרבי נתן; מדרש תנחומא; רש״י ואבן עזרא על עמוס.
  • Flavius Josephus, The Antiquities of the Jews, translated by William Whiston (1737), Project Gutenberg.
  • Motti Zohar, Amos Salamon and Rehav Rubin, "Reappraised list of historical earthquakes that affected Israel and its close surroundings", Journal of Seismology 20 (2016), pp. 971–985.
  • Motti Zohar, Amos Salamon and Rehav Rubin, "Earthquake damage history in Israel and its close surrounding: evaluation of spatial and temporal patterns", Tectonophysics 696–697 (2017), pp. 1–13.
  • Amos Salamon et al., "Tsunami hazard evaluation of the Eastern Mediterranean: historical analysis and selected modeling", BSSA 97 (2007), pp. 705–724, והנספח האלקטרוני.
  • N. N. Ambraseys, "Historical earthquakes in Jerusalem: a methodological discussion", Journal of Seismology 9 (2005), pp. 329–340.
  • N. N. Ambraseys, Earthquakes in the Mediterranean and Middle East, Cambridge University Press, 2009.
  • NCEI/WDS, Global Significant Earthquake Database, NOAA, רשומה 14.
  • Steven A. Austin, Gordon W. Franz and Eric G. Frost, "Amos's Earthquake: An Extraordinary Middle East Seismic Event of 750 B.C.", International Geology Review 42 (2000), pp. 657–671.
  • A. Ben-Menahem, "Four thousand years of seismicity along the Dead Sea Rift", Journal of Geophysical Research 96 (1991), pp. 20195–20216.
  • J. Uziel and O. Chalaf, "Archaeological evidence of an earthquake in the capital of Judah", in E. Meiron (ed.), City of David Studies of Ancient Jerusalem 16, Megalim Institute, City of David, 2021, pp. 41–55.
  • J. Regev et al., "Radiocarbon chronology of Iron Age Jerusalem reveals calibration offsets and architectural developments", PNAS 121 (2024).

הערות ומקורות

מי החוקרים והעדים שמוזכרים בהערות: עדים וחוקרים.

  1. ספר עמוס א, א. ראו גם Zohar, Salamon and Rubin 2016, נספח A, רשומה 1, עמ׳ 1.

  2. ספר זכריה יד, ה. על הקריאה "וְנִסְתַּם" ראו ההערה לתרגום JPS שם, המייחסת אותה לתרגום הארמי, לתרגום השבעים ולכתב יד עברי עתיק.

  3. ספר דברי הימים ב כו, טז–כא.

  4. ספר דברי הימים ב כז, ג.

  5. ספר מלכים ב טו, לה.

  6. מדרש תנחומא, נח יג. משפט כמעט זהה ("באותה שעה נבקע היכל אילך ואילך שנים עשר מיל על שנים עשר מיל") מופיע באבות דרבי נתן, נוסח א, פרק ט. בשני המקורות המילה "רעש" אינה מופיעה.

  7. מדרש תנחומא, צו יג. הפסוק "וינועו אמות הספים" הוא ישעיהו ו, ד.

  8. רש״י על עמוס א, א. רש״י מביא לראיה את ישעיהו ו, ד ואת זכריה יד, ה.

  9. אבן עזרא על עמוס א, א.

  10. יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים ט, י, ד. תרגום שלנו מהתרגום האנגלי של Whiston (1737), Project Gutenberg. "ארוגה" הוא התעתיק של Whiston (Eroge); "ארבעה ריס" מתרגם את four furlongs.

  11. Motti Zohar, Amos Salamon and Rehav Rubin, "Reappraised list of historical earthquakes that affected Israel and its close surroundings", Journal of Seismology 20 (2016), pp. 971–985, עמ׳ 975.

  12. Zohar, Salamon and Rubin 2016, טבלה 3, עמ׳ 978: 7.8 עד 8.2 (Austin, Franz and Frost 2000), 8.2 (Ben-Menahem 1979), 7.3 (Ben-Menahem 1991).

  13. Zohar, Salamon and Rubin 2016, הנספח האלקטרוני, נספח A, רשומה 1, עמ׳ 1 (שם מסוכמת עמדת Ambraseys 2009 ו-Guidoboni, Comastri and Traina 1994).

  14. Motti Zohar, Amos Salamon and Rehav Rubin, "Earthquake damage history in Israel and its close surrounding: evaluation of spatial and temporal patterns", Tectonophysics 696–697 (2017), pp. 1–13, עמ׳ 3, וטבלה 1 בעמ׳ 4.

  15. Amos Salamon et al., "Tsunami hazard evaluation of the Eastern Mediterranean: historical analysis and selected modeling", Bulletin of the Seismological Society of America 97 (2007), pp. 705–724, הנספח האלקטרוני, הרשומות "760 B.C." ו-"760-750 B.C.".

  16. N. N. Ambraseys, "Historical earthquakes in Jerusalem: a methodological discussion", Journal of Seismology 9 (2005), pp. 329–340, כפי שמצוטט אצל Salamon et al. 2007. טרם נבדק במקור.

  17. N. N. Ambraseys, Earthquakes in the Mediterranean and Middle East, Cambridge University Press, 2009, כפי שמסוכם אצל Zohar, Salamon and Rubin 2016, וכפי שמובא בקטעים ברשומה 14 של NCEI: "Modern writers have suggested that archaeological evidence points to at least 20 sites in Judaea and Israel that were destroyed by the same earthquake, although it is not possible to confirm this." העמוד בספר טרם אותר.

  18. NCEI/WDS (לשעבר NGDC), Global Significant Earthquake Database, NOAA, רשומה 14 ("c. 759 BC", ירושלים), נקראה בספטמבר 2026. שדה ההערות מביא "excerpts from reference #9116", ולפי רשימת ההפניות של הרשומה זו Ambraseys 2009. הקטעים מקוצרים במאגר ובלי מספרי עמודים. במקור: "Modern writers date the earthquake to 759 BC and assign to it a very large magnitude of ML( sic .) 8.2"; "There is no direct or indirect evidence that Jerusalem was damaged"; "scattered in a north–south direction from Tel Hazor in the north to Tel Batash in the south, a distance of 350 km"; "Archaeological reports give little or no technical justification to support the conclusion that damage was due to earthquake"; "Stratigraphic control did not consider or discuss the possibility that the observed damage was the result of later earthquakes"; "The date of this earthquake is very uncertain [...] there are no means today of assessing its location and magnitude."

  19. Steven A. Austin, Gordon W. Franz and Eric G. Frost, "Amos's Earthquake: An Extraordinary Middle East Seismic Event of 750 B.C.", International Geology Review 42 (2000), pp. 657–671. טרם נבדק במקור.

  20. A. Ben-Menahem, "Four thousand years of seismicity along the Dead Sea Rift", Journal of Geophysical Research 96 (B12) (1991), pp. 20195–20216. התאריך והגודל לפי Salamon et al. 2007; ההצעה על מוקד בחצור לפי Austin et al. 2000. טרם נבדק במקור.

  21. E. Zilberman, R. Amit, I. Bruner and Y. Nachmias, Neotectonic and paleoseismic study: Bet Shean Valley, Geological Survey of Israel, Jerusalem, 2004, כפי שמובא אצל Salamon et al. 2007. טרם נבדק במקור.

  22. ג׳ו עוזיאל ואורטל כלף, "'וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה' (זכריה יד, ה): עדויות ארכיאולוגיות לרעידת אדמה בבירת ממלכת יהודה", בקובץ מחקרי עיר דוד (עברית; קובץ המאמר באתר עיר דוד), עמ׳ 67 ואילך: עמ׳ 68 (ירושלים ומסעות המלחמה; ההצעה), עמ׳ 70 (חדר 17130: "שורת כלים מנופצים לאורך הקיר הצפוני שלו, ומעליה נמצאו אבנים שנפלו"; "אבנים אלו השתייכו לחלקם העליון של קירות החדר, אשר קרסו והרסו את הכלים") ועמ׳ 75 (השוואה לחפירות דה גרוט בשטח E). נקראו קטעים מהקובץ. המאמר תורגם מאנגלית; הגרסה האנגלית: J. Uziel and O. Chalaf, "Archaeological evidence of an earthquake in the capital of Judah", in E. Meiron (ed.), City of David Studies of Ancient Jerusalem 16, Megalim Institute, City of David, 2021, pp. 41–55, לפי ההפניה אצל Regev ואחרים 2024 (הערה 37). הגרסה האנגלית עצמה לא נקראה.

  23. J. Regev et al., "Radiocarbon chronology of Iron Age Jerusalem reveals calibration offsets and architectural developments", PNAS 121 (19) (2024), e2321024121 (מאמר אלקטרוני, בלי מספרי עמודים), הפרקים "The mid-8th century BC: Earthquake (Area U, E)" ו-"The late 8th century BC: Rebuilding and fortification", וגם התקציר. במקור: "a piglet skeleton in standing position (50), indicating it had been caught in the room's sudden destruction"; "The combined calibrated date of the six determinations intersects the Hallstatt Plateau at four junctures in the span of 766 to 580 BC [...] we consider the earliest probability distribution of 766 to 750 BC as the most likely range"; בתקציר: "significant damage and rejuvenation of the city subsequent to the mid-eight century BC earthquake, after which the city was heavily fortified".

  24. Jefferson B. Williams, "Hazor", בקטלוג deadseaquake.info (הדף נקרא באוקטובר 2026). ויליאמס מצטט את ידין ואחרים 1960, עמ׳ 24–26: "In the 1956 season we were able to establish that Stratum VI was destroyed by an earthquake", עם קירות נטויים ושורות אבנים שנפלו יחד; ואת בן-תור אצל Stern et al. 2008: "Indications of the destruction of stratum VI by earthquake, noted by Yadin, were not identified". מנגד הוא מביא את בן-תור ב-Hazor III–IV וב-NEAHL, שם בן-תור מתאר את השפעת הרעידה על בניין 2a ו-"clear signs that this city was destroyed by the earthquake". טרם נבדק במקור.

  25. ד"ר שחר שילה, "רעידות אדמה קדומות בירושלים ובארץ ישראל", קובץ PDF, עמ׳ 6: ישעיהו כד, יח–כ, ומיכה א, ג–ד ("ייתכן שגם בדבריו של הנביא מיכה, ישנו הד מרוחק לאירוע"). זה חיבור לקהל הרחב, לא מחקר שפיט.

  26. שילה, עמ׳ 6 והערה 35 שם: "Steve Austin, Institute of Creation Research, San Diego", ובגוף הטקסט: "מהמחלקה לגיאולוגיה במכון המחקר המקראי לתולדות הבריאה".

  27. אין מדידה. זוהר, סלמון ורובין (2016, טבלה 3) מרכזים שלוש הערכות קודמות: 7.8 עד 8.2 (Austin, Franz ו-Frost 2000), 8.2 (בן-מנחם 1979) ו-7.3 (בן-מנחם 1991). הם עצמם אינם מחשבים ממוצע ואינם מסווגים את גודל הרעידה. אמברייזיס (2005) קבע שאי אפשר להעריך את תאריכה, מיקומה וגודלה.

על המפה

  • קו שבר פעיל (העתק). לחיצה על קו מציגה לאיזה מקטע הוא שייך

מה רואים: השבר הסורי-אפריקני הוא לא קו אחד אלא כמה קווי שבר (העתקים) שעוברים לאורך הערבה, ים המלח, בקעת הירדן והכינרת. כל קו על המפה הוא העתק פעיל, כפי שמופה במאגר GEM Global Active Faults, לפי מודל EMME (רישיון CC BY-SA 4.0). את הקווים חילקנו לחמישה מקטעים, ושם המקטע כתוב על המפה.

ביבליוגרפיה

הטקסט באתר מקורי, ונכתב על סמך המחקרים והמקורות שברשימה. ערכי ויקיפדיה שברשימה מוגנים ברישיון CC BY-SA 4.0.