רעידות אחרונות
רעידת אדמהרעידות אדמה היסטוריות בשבר הסורי-אפריקני

31 לפנה״ס

רעידת האדמה ביהודה (31 לפנה"ס)

הסיפור

באביב 31 לפנה״ס הורדוס נמצא במלחמה עם הנבטים, ובמערב הרחוק אוקטביאנוס ואנטוניוס נערכים לקרב אקטיום, שיכריע את גורל האימפריה הרומית. צבאו של הורדוס חונה בשדה הפתוח, כשהאדמה ביהודה רועדת.1

כך מתאר זאת יוסף בן מתתיהו, שכתב כמאה שנה אחר כך, בשני ספריו. הבקר מת בהמוניו, ורבים נהרגו כשבתיהם קרסו עליהם. החיילים ניצלו, כי ישנו תחת כיפת השמיים.12 השמועה שהגיעה לנבטים הייתה מוגזמת, וסיפרו שכל יהודה חרבה. הנבטים, בטוחים שהארץ נותרה ריקה ממגינים, הרגו את השליחים היהודים שבאו לשאת ונתן איתם על שלום, ויצאו למתקפה.12 הורדוס כינס את אנשיו ונאם בפניהם. לפי יוסף בן מתתיהו, הוא אמר להם שרעידות אדמה הן חלק ממהלך הטבע, ושהנזק שלהן מסתכם במה שהן עושות ברגע שהן פוגעות.1

זו הרעידה השנייה ברשימת הרעידות ההיסטוריות האמינות שפורסמה ב-2016, כמעט 700 שנה אחרי הרעש בימי עוזיהו.46 אבל העובדות המוצקות עליה מעטות מאוד. מלבד המונח הכללי "יהודה", אין שום דיווח מאומת על נזק ביישוב מסוים,3 ובמפת הנזק שפרסמו עורכי הרשימה ב-2017 הרעידה מסומנת רק כאזור כללי ומפוקפק.8 ו"יהודה" של הורדוס הייתה גדולה: היא השתרעה עד סוריה והחורן, והמלחמה עם הנבטים התנהלה מעבר לירדן. לכן, לדברי עורכי הרשימה, ייתכן שאזור המוקד היה צפונית ליהודה של היום.6

מה כתוב במקורות

יוסף בן מתתיהו מתאר את הרעידה פעמיים, ושני התיאורים אינם זהים. ב"מלחמות היהודים":

"בשנה השביעית למלכותו, כשהמלחמה סביב אקטיום הייתה בשיאה, בתחילת האביב, רעדה האדמה והשמידה מספר עצום של בקר, עם שלושים אלף איש; אבל הצבא לא נפגע, כי חנה באוויר הפתוח."1

וב"קדמוניות היהודים":

"ואז גם היה רעש אדמה ביהודה, כזה שלא אירע בשום זמן אחר, ורעש זה הביא הרס גדול על הבקר בארץ ההיא. גם כעשרת אלפים איש נספו במפולת בתים; אבל הצבא, שחנה בשדה, לא ניזוק מן המקרה העצוב הזה."2

בספר אחד שלושים אלף הרוגים, ובשני כעשרת אלפים. "מלחמות היהודים" מציין את תחילת האביב, וב"קדמוניות" יש רק "בזמן הזה" של קרב אקטיום.12 מכאן מסיקים קטלוג מקוון של רעידות ים המלח, וכבר קטלוג רעידות מ-1994, תאריך בסביבות 2 בספטמבר 31 לפנה"ס, יום הקרב. עורך הקטלוג המקוון מעדיף את התאריך הזה, כי לדעתו ל"קדמוניות" היו מקורות טובים יותר.2221 החוקרים קוראים את המספרים בזהירות. רשימת 2016 מביאה את המספר 30,000 ומציינת שסייסמולוג שכתב ב-2009 הטיל בו ספק חמור. עורכיה מזכירים גם ארכיאולוג שקבע ב-1982 שהאירועים שיוסף בן מתתיהו מתאר כנראה קרו, אבל המספרים שלו מוגזמים לעיתים קרובות.3

מחקר מ-2004 על השימוש במקורות יהודיים קדומים הלך רחוק יותר. כותבו הביא את הרעידה כאחד מארבעה מקרים שבהם, לדבריו, מקורות יהודיים קדומים שימשו, לא פעם שלא בצדק, כדי לייחס לרעידות עוצמה הרסנית בארץ. לדעתו, הטקסטים מתארים רעידה מתונה יחסית, בגודל 6 עד 6.5, ולא אסון גדול.10149 הוא מונה כמה סיבות לחשוד בהיקף שהמקור מתאר: יוסף בן מתתיהו אינו מזכיר אף יישוב שנהרס; הצבא בשדה לא נפגע, אולי לא משום שחנה בשטח הפתוח, שהרי גם העדרים היו בחוץ, אלא משום שהיה רחוק מהמוקד; גם הצבא הנבטי שממזרח לא הושפע; ובשנה שאחרי הרעידה עבר אוקטביאנוס עם צבאו בארץ בדרכו למצרים ובחזרה, והורדוס קיבל אותו בפאר וסיפק לו אספקה, בלי שאף מקור מספר על הרס בדרך.11

עוד לפי אותו מחקר, תיאורי רעידות בספרים החיצוניים, בתלמוד ובמגילות מדבר יהודה אינם מתארכים אירוע מסוים, וחלקם משתמשים ברעידה כמטאפורה. לכן אי אפשר לקשור אותם לרעידה של 31 לפנה״ס.13 הוא מזכיר גם את יוחנן מלאלאס, היסטוריון ביזנטי מהמאה השישית, שמספר על עיר בשם "סלמיס" שנפגעה ונבנתה מחדש בשם "דיוספוליס".13 ברשימת 2016 הידיעה הזו מסווגת כמפוקפקת, כי לפי הסייסמולוג היא כנראה כפילות של רעידה בקפריסין, שבה התבלבלה סלמיס שבקפריסין עם דיוספוליס, היא לוד.7 כותב המחקר מ-2004 חושב אחרת: מלאלאס הכיר את סלמיס שבקפריסין, ולכן לדעתו לא סביר שמיקם אותה בטעות בארץ. בכל מקרה, הוא מוסיף, גם אם מלאלאס מדבר על אותה רעידה, זה לא משנה את ההערכה לגודלה.13

מה נמצא באדמה

ירושלים והגליל. קטלוגים ישנים ייחסו לרעידה נזק בירושלים ובגליל. קטלוג הרעידות מ-1994, למשל, רושם אותה ב-2 בספטמבר 31 לפנה"ס, כרעידה חמורה בגליל וביהודה, כותב ש"קבר יאסון" בירושלים נהרס, ומונה נזק גם באזור יריחו, בקומראן ובמצדה.21 הסייסמולוג דחה ב-2009 את הייחוסים לירושלים ולגליל.6

קומראן. בחורבת קומראן תוארו סדק שחוצה את אחד המקוואות, תקרה שקרסה ונזק למגדל. יש שקשרו אותם לרעידה שמתאר יוסף בן מתתיהו,611 ויש שהטילו ספק בפירוש הסייסמי.615 לפי המחקר מ-2004, כל אחד מרכיבי העדות הזו התברר כלא חד-משמעי: את הנזק אפשר לייחס לחוסר יציבות של הקרקע והמבנים, לקריסה מאוחרת, או לידי אדם בשנים הסוערות שבין 67 ל-37 לפנה״ס בערך. סקר מכ"ם חודר קרקע שנערך ב-1995 לא מצא לאורך "קו ההעתק" שבאתר תזוזה גדולה מכושר ההפרדה של הסקר.11

רישום בדיו וצבעי מים: קירות אבן הרוסים בגוני טרקוטה, ומאחוריהם מצוק גבוה בגוני כחול.
איור: שרידי קומראן למרגלות הצוקים. איור: נדב, בעזרת Midjourney · CC BY 4.0

דיר חג׳לה. גם העדות הסייסמית שדווחה ליד דיר חג׳לה, מצפון לים המלח, הוטלה בספק.6

אתרים אחרים. לפי אותו מחקר, בעקבות קומראן ייחסו לרעידה נזק גם במצדה וביריחו, באנתדון, באשקלון, באנטיפטריס ובמגדל סטרטון, ולאחרונה גם בטבריה. לדבריו, העדות הארכאולוגית "קלושה במקרה הטוב": סימני הנזק האפשריים במצדה מאוחרים בהרבה, ובעינות צוקים ובעין בוקק, סמוך לקומראן, לא נמצאו סימנים לרעידה של 31 לפנה״ס. בטבריה הייחוס שגוי מלכתחילה: העיר נבנתה רק ב-18 לספירה.11

קרקעית ים המלח. העדות החזקה ביותר באה מהאגם עצמו. בשכבות הדקות של משקעי ים המלח נשמרו שכבות מעוותות (סייסמיטים), שנוצרו כשטלטול חזק ערבב את הבוץ הרך בקרקעית. בטרסת צאלים, על חוף ים המלח, תוארכה שכבה כזו לטווח שבין 50 לפנה״ס ל-230 לספירה. החוקרים שתיארכו אותה קשרו אותה לרעידה של 31 לפנה״ס, וזיהו את אותה שכבה גם בדלתת נחל דרגה.616 מחקר מאוחר יותר מצא שכבה מעוותת שמתאימה לרעידה הזו בשלושה אתרים לאורך האגן: עינות צוקים בצפון, גלעין הקידוח מעין גדי במרכז, וצאלים בדרום. החוקרים מונים אותה בין מעט השכבות שמופיעות בכל שלושת האתרים.19 מחקרים נוספים באגן משתמשים בשכבה המיוחסת לרעידה הזו כנקודת ייחוס.20

גם מחוץ לאגן יש רמז. בתעלות שנחפרו על העתק ים המלח בעמק בית צידה, מצפון לכנרת, נמצא קרע של פני השטח שתוארך לטווח רחב, בין 392 לפנה״ס ל-91 לספירה. החופרים מעריכים שהוא קרוב לתחילת הטווח המאוחר, סביב ראשית הספירה, ולכן אולי מתאים לרעידה של 31 לפנה״ס. אבל הוא יכול להתאים גם לרעידות מוקדמות יותר שתועדו, מ-92 לפנה״ס או מאמצע המאה השנייה לפנה״ס, שמיקומן לא ברור.617

השכבות מראות שהייתה טלטלה חזקה באגן. הן אינן מראות מה היה היקף הנזק ביישובים, והקישור שלהן לשנה מסוימת נשען על תיארוך בטווח של עשרות שנים.

מה המדע אומר

על מיקום המוקד אין הסכמה. רשימת 2016 משייכת את הרעידה לחלק המרכזי של שבר ים המלח, ומציעה שאזור המוקד היה אולי צפונית ליהודה.6 המחקר מ-2004 קורא את יוסף בן מתתיהו הפוך: מאחר שהצבאות שממזרח לירדן לא נפגעו, "יהודה" שבתיאור היא לדעתו ממלכת יהודה ההיסטורית, המצומצמת, ולא יהודה הגדולה של החשמונאים והרומאים, שכללה גם את הגליל, השומרון והגולן.12 מחקר מ-2001 הגיע למסקנה אחרת: ליד יריחו תואר קרע בפני השטח על העתק יריחו, שחוקרים קודמים קשרו לרעידה הזו, ומזה ומהשכבה בצאלים הסיקו כותביו שהמוקד היה על העתק יריחו, לא רחוק מצאלים. הם כותבים במפורש שהמסקנה נשענת גם על אמון בדיווחים ההיסטוריים, "למרות עתיקותם".16 המחקר מ-2011, שמצא את השכבה בשלושת האתרים, מאמץ את זיהוי הקרע ליד יריחו עם 31 לפנה״ס רק בזהירות, ומזכיר שהסייסמולוג סבר שהתזוזה שנמדדה שם גדולה מדי ביחס לדיווחים.18

ההערכות שפורסמו לגודל הרעידה נעות בין 6 ל-7, ורשימת 2016 מחשבת מהן ממוצע של 6.7, רעידה "חזקה" בסיווג שלה.5 מחקר על סכנת הצונאמי מ-2007 מאמץ במפורש את ההערכה של המחקר מ-2004, 6 עד 6.5, כלומר רעידה מתונה.9 בקצה השני, המחקר מ-2011 קבע 7.2, בהנחה שנקרע מקטע בקעת הירדן כולו, באורך של כ-110 קילומטר, כמו שדווח לגבי רעידת 749. את הטווח סביב הערך הזה כותביו מותחים מהערכת המינימום של המחקר מ-2004 ועד המקסימום שאורך הקרע מאפשר.18

כל ההערכות האלה מבוססות על פרשנות של תיאורים ושל שכבות משקע. הפער ביניהן משקף את הפער בין המקורות: טקסט שמתאר אסון עם עשרות אלפי הרוגים, ממצא ארכאולוגי שאינו מאשר הרס רחב, ושכבות גיאולוגיות שמעידות על טלטלה באגן ים המלח.31116

מקורות וקריאה נוספת

  • Flavius Josephus, The Wars of the Jews, translated by William Whiston (1737), Project Gutenberg.
  • Flavius Josephus, The Antiquities of the Jews, translated by William Whiston (1737), Project Gutenberg.
  • Motti Zohar, Amos Salamon and Rehav Rubin, "Reappraised list of historical earthquakes that affected Israel and its close surroundings", Journal of Seismology 20 (2016), pp. 971–985.
  • Motti Zohar, Amos Salamon and Rehav Rubin, "Earthquake damage history in Israel and its close surrounding", Tectonophysics 696–697 (2017), pp. 1–13.
  • Iaakov Karcz, "Implications of some early Jewish sources for estimates of earthquake hazard in the Holy Land", Annals of Geophysics 47 (2004), pp. 759–792.
  • Iaakov Karcz and Uri Kafri, "Evaluation of supposed archaeoseismic damage in Israel", Journal of Archaeological Science 5 (1978), pp. 237–253.
  • R. Ken-Tor et al., "High-resolution geological record of historic earthquakes in the Dead Sea basin", Journal of Geophysical Research 106 (2001), pp. 2221–2234.
  • N. Wechsler ואחרים, "A paleoseismic record of earthquakes for the Dead Sea Transform fault between the first and seventh centuries C.E.", BSSA 104 (2014).
  • E. Kagan ואחרים, "Intrabasin paleoearthquake and quiescence correlation of the late Holocene Dead Sea", Journal of Geophysical Research 116 (2011).

הערות ומקורות

מי החוקרים והעדים שמוזכרים בהערות: עדים וחוקרים.

  1. יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים א, יט, ג–ד (א, 369–379 בחלוקה המקובלת, לפי Zohar, Salamon and Rubin 2016, נספח A, רשומה 2). תרגום שלנו מהתרגום האנגלי של Whiston (1737), Project Gutenberg. הנאום של הורדוס שם, סעיף ד.

  2. יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים טו, ה, ב (טו, 121–124 בחלוקה המקובלת). תרגום שלנו מהתרגום האנגלי של Whiston (1737), Project Gutenberg.

  3. Motti Zohar, Amos Salamon and Rehav Rubin, "Reappraised list of historical earthquakes that affected Israel and its close surroundings", Journal of Seismology 20 (2016), pp. 971–985, עמ׳ 974. שם גם עמדות Ambraseys 2009 ו-Broshi 1982 על מספרי ההרוגים.

  4. Zohar, Salamon and Rubin 2016, עמ׳ 975.

  5. Zohar, Salamon and Rubin 2016, טבלה 3, עמ׳ 978: 6 עד 6.5 (Karcz 2004), 6.7 (Migowski et al. 2004; Ben-Menahem 1991), 7 (Ben-Menahem 1979; Turcotte and Arieh 1988).

  6. Zohar, Salamon and Rubin 2016, הנספח האלקטרוני, נספח A, רשומה 2, עמ׳ 2. שם מסוכמות עמדות Ambraseys 2009 (שדחה את הנזק בירושלים לפי Amiran, Arieh and Turcotte 1994 ובגליל לפי Sieberg 1932, והטיל ספק בעדות של Reches and Hoexter 1981 ליד דיר חג׳לה), Nur and Ron 1996 (קומראן), Karcz and Kafri 1978, Ken-Tor et al. 2001 ו-Wechsler et al. 2014. שם גם התיארוך לתחילת האביב.

  7. Zohar, Salamon and Rubin 2016, הנספח האלקטרוני, נספח B, רשומה 10 ("44–32 BCE, Salamis"), עמ׳ 17, בשם Ambraseys.

  8. Motti Zohar, Amos Salamon and Rehav Rubin, "Earthquake damage history in Israel and its close surrounding: evaluation of spatial and temporal patterns", Tectonophysics 696–697 (2017), pp. 1–13, טבלה 1 בעמ׳ 4 ואיור 3 בעמ׳ 7 (שם הרעידה מסומנת כאזור כללי ומפוקפק, בלי מקום מסוים).

  9. Amos Salamon et al., "Tsunami hazard evaluation of the Eastern Mediterranean: historical analysis and selected modeling", Bulletin of the Seismological Society of America 97 (2007), pp. 705–724, הנספח האלקטרוני, הרשומות "31 B.C. early spring" ו-"31 B.C.".

  10. Iaakov Karcz, "Implications of some early Jewish sources for estimates of earthquake hazard in the Holy Land", Annals of Geophysics 47 (2–3) (2004), pp. 759–792, התקציר (המאמר, גישה חופשית).

  11. Karcz 2004, עמ׳ 774–778 (פרק 6). על קומראן, עמ׳ 777–778: "all individual elements of this archaeoseismic evidence were shown to be ambiguous or unacceptable"; על שאר האתרים, עמ׳ 778: "Archaeological evidence is tenuous at best"; על טבריה: "built by Herod Antipas in 18 A.D.". סקר המכ"ם בקומראן: Karcz and Beck 1995, כפי שמובא שם.

  12. Karcz 2004, עמ׳ 774: "Judea in his account must have been the historic Kingdom of Judah, rather than the much larger Judea of the Hasmoneans and Romans".

  13. Karcz 2004, עמ׳ 775–777 (סעיפים 6.2–6.3): מלאלאס, Chronicle 10.3; "it is unlikely that he located it in Palestine while copying some early report of an earthquake that hit Cyprus"; ועל הספרות החיצונית, התלמוד ומגילות מדבר יהודה: "none are explicit and all lack distinct historic clues".

  14. Karcz 2004, עמ׳ 778 (סעיף 6.4): "the textual evidence reflects a relatively modest earthquake with magnitude in the range of 6-6.5, rather then a major catastrophe".

  15. Iaakov Karcz and Uri Kafri, "Evaluation of supposed archaeoseismic damage in Israel", Journal of Archaeological Science 5 (1978), pp. 237–253, כפי שמובא אצל Zohar, Salamon and Rubin 2016 (נספח A) ואצל Karcz 2004, עמ׳ 778 (גישה חופשית). קרץ מונה את המאמר בין אלה שייחסו את התופעות שתיאר דה-וו ל-"static geotechnical instability effects". המאמר עצמו לא נקרא, ולכן אין כאן הפניה לעמוד בתוכו.

  16. R. Ken-Tor, A. Agnon, Y. Enzel, M. Stein, S. Marco and J. F. W. Negendank, "High-resolution geological record of historic earthquakes in the Dead Sea basin", Journal of Geophysical Research 106 (B2) (2001), pp. 2221–2234, טבלה 2 (עמ׳ 2227: שכבה B, 50 לפנה״ס עד 230 לספירה) ועמ׳ 2229: השכבה "can also be identified in the Darga fan delta"; הקרע ליד יריחו לפי Reches and Hoexter 1981; והמסקנה: "Considering the geological evidence and trusting the extensive historical records, despite their antiquity, it can be concluded that the 31 B.C. event was a strong earthquake with an epicenter located on the main Jericho Fault, not far from the Ze'elim Terrace".

  17. N. Wechsler et al., "A Paleoseismic Record of Earthquakes for the Dead Sea Transform Fault between the First and Seventh Centuries C.E.", BSSA 104 (3) (2014), בגרסה המוקדמת: עמ׳ 14 (אירוע CH4-E6, "likely making this event fall within the range of the first century B.C.E. to first century C.E."), עמ׳ 15 וטבלה 3 (392 לפנה״ס עד 91 לספירה; "could correlate with the 31 B.C.E. earthquake of Herod's time"; מועמדים מוקדמים יותר: 92 לפנה״ס ואמצע המאה השנייה לפנה״ס, "but the location of those events is not clear").

  18. E. Kagan, M. Stein, A. Agnon and F. Neumann, "Intrabasin paleoearthquake and quiescence correlation of the late Holocene Dead Sea", Journal of Geophysical Research 116 (2011), B04311, עמ׳ 17–18 (מתוך 27), סעיף 55: "The magnitudes of 31 B.C. and 749 A.D. are set at 7.2 assuming similarity in rupture length, both reported to have ruptured 110-km-long Jordan Valley segment"; "we tentatively adopt the identification of the surface rupture with the 31 B.C. event". שם גם עמדת Ambraseys על גודל התזוזה ליד יריחו.

  19. Kagan, Stein, Agnon and Neumann 2011, התקציר (עמ׳ 1) וסעיפים 40–41 (עמ׳ 11): "Seismites that appear in all three sites (termed here intrabasin seismites (IBS)): Mid-2nd century and 31 B.C. and 33, 419, 551, 749, 1202/1212, 1293, and 1927 A.D."; טבלה 4 שם.

  20. Jefferson B. Williams, Markus J. Schwab and Achim Brauer, "An early first-century earthquake in the Dead Sea", International Geology Review 54 (2012), pp. 1219–1228. טרם נבדק במקור.

  21. D. H. K. Amiran, E. Arieh and T. Turcotte, "Earthquakes in Israel and Adjacent Areas: Macroseismic Observations since 100 B.C.E.", Israel Exploration Journal 44 (1994), pp. 260–305 (נקרא ב-JSTOR), עמ׳ 265, הרשומה "31 B.C.E., Sept. 2": "Intensity possibly MMS X"; "Severe in Galilee and Judaea"; לפי יוספוס נהרגו ביהודה 30,000 איש; "'Jason's Tomb' in Jerusalem was destroyed (11)"; "Jericho area (12), structural damage at Kh. Qumran, the Dead Sea (13) and Masada".

  22. Jefferson B. Williams, "31 BCE Josephus Quake", בקטלוג deadseaquake.info (נקרא באוקטובר 2026): "The earthquake is dated to early Spring 31 BCE in the Jewish War and to around September 31 BCE in Jewish Antiquities"; "Jewish Antiquities appears to be better sourced than the Jewish War"; בטבלת הכרונולוגיה: "~2 Sept. 31 BCE".

  23. אין מדידה. זוהר, סלמון ורובין (2016, טבלה 3) מרכזים את ההערכות שפורסמו: 6 עד 6.5 (קרץ 2004), 6.7 (Migowski ואחרים 2004), 6.7 (בן-מנחם 1991), 7 (בן-מנחם 1979), 7 (Turcotte ו-Arieh 1988). הממוצע שלהם 6.7, בדרגה "חזקה". Kagan ואחרים (2011, עמ׳ 17–18) קבעו 7.2, בהנחה שנקרע מקטע בקעת הירדן כולו. הטווח כאן מכסה את כל ההערכות.
  24. יוסף בן מתתיהו נותן שני מספרים: "מלחמות היהודים" (א, יט, ג) 30,000 הרוגים, ו"קדמוניות היהודים" (טו, ה, ב) כ-10,000 שנספו במפולת בתים (נבדק בתרגום Whiston). זוהר ואחרים (2016) רואים במספרים הגזמה, בעקבות אמברייזיס (2009), ברושי (1982) ומזר (1982).

על המפה

  • קו שבר פעיל (העתק). לחיצה על קו מציגה לאיזה מקטע הוא שייך

מה רואים: השבר הסורי-אפריקני הוא לא קו אחד אלא כמה קווי שבר (העתקים) שעוברים לאורך הערבה, ים המלח, בקעת הירדן והכינרת. כל קו על המפה הוא העתק פעיל, כפי שמופה במאגר GEM Global Active Faults, לפי מודל EMME (רישיון CC BY-SA 4.0). את הקווים חילקנו לחמישה מקטעים, ושם המקטע כתוב על המפה.

ביבליוגרפיה

הטקסט באתר מקורי, ונכתב על סמך המחקרים והמקורות שברשימה. ערכי ויקיפדיה שברשימה מוגנים ברישיון CC BY-SA 4.0.